רציתי לשתף אתכם בהרהוריי אודות שלושה נושאים, שניים חשובים והשלישי
קצת פחות.
1. פרשת יואב גלנט והמירוץ לרמטכ"לות – אחד הנושאים שעל סדר
היום. בימים אלה מראיין שר הביטחון אהוד ברק חמישה אלופים המועמדים להחליף את גבי
אשכנזי בתפקיד הרמטכ"ל של צה"ל. יואב גלנט, שמכהן כיום בתפקיד מפקד
פד"ם, הוא אחד המועמדים הבולטים שנחשב גם כפייבוריט של ברק ועוזריו. הוא
הנהיג את מבצע עופרת יצוקה והביא לתוצאות מרשימות במהלכו, שכולנו זוכרים. אך ביום
שישי האחרון חשף ערוץ 2 מסמך שמכונה "מסמך גלנט", ובו כביכול תוכנית
לזכייה בכס הרמטכ"לות, שהכין משרד יחסי הציבור של אייל ארד עבור גלנט, המפרט
דרכים לזכייה במשרה הנחשקת, לרבות טיפוח תדמית "הנעלב" לגבי אשכנזי על
רקע חילוקי דעות עם גלנט בנושאי מבצע עופרת יצוקה, או הצגתו של בני גנץ – מועמד בולט
נוסף המכהן כיום כסגן הרמטכ"ל, התפקיד השני בחשיבותו בצה"ל – באור שלילי.
מובן שגורמים רבים מטילים ספק במהימנותו של מסמך זה, שסביר כי פורסם בידי תומכיהם
של מועמדים אחרים על מנת לפגוע בתדמיתו של גלנט, והדבר נמצא בבדיקה בימים אלה. העניין
עורר סערה תקשורתית, ובמהדורת 8.8 של "ישראל היום" צוטטו בכירים
ביטחוניים באומרם שהפרשה "חמורה מאוד, ללא קשר למהימנות המסמך" ( http://tinyurl.com/3y5kqr8 ). המדובר
בפרשת שחיתות, שחיתות מוסרית, אם אכן יתגלה שמדובר בטענות אמת, בשל הדרכים הנלוזות
המפורטות ברשימת הפעולות שיש לנקוט בדרך לפסגת צה"ל. עם זאת, לדעתי מדובר בקנוניה
מכוונת, או לכל הפחות בסערה בכוס תה, כיוון שלדעתי זוהי זכותו המלאה של כל מועמד
למשרה ציבורית כלשהי, לרבות תפקיד הרמטכ"ל, לפנות למשרד יחסי הציבור בבקשה
לעצות כיצד לזכות במשרה זו. האחריות על תוכנן של עצות אלו ועל התוכניות שהכין
המשרד, היא אך ורק של המשרד עצמו, ולא של הפונה אליו, ולדעתי לא סביר שגלנט אכן
בחר לנקוט בדרכים המפורטות, ובכל זאת אין לסבור כי בחר לעשות כן כל עוד לא הוכח
אחרת. בכל אופן, בלי קשר, קראתי בהקשר לפרשה זו טענות לפיהן על אף העובדה שקיום פרשות
שחיתות בארץ הן דבר שאינו חדש תחת השמש, קיום פרשות כאלו בצה"ל אינו מתקבל על
הדעת כי צה"ל הוא "קודש הקודשים" ובצה"ל מתקבלות החלטות של
חיים ומוות. ובכן, האם בממשלה ובכנסת לא מתקבלות החלטות הרות גורל? האם הממשלה לא
מחליטה על יציאה למלחמה או על חתימה על הסכם שלום? ברור שבכל אופן שחיתות לא מתקבלת על הדעת, אבל לא הבנתי את הטענה שבצה"ל זה אמור להיות יוצא דופן. בכל
אופן, ברור שאם יתברר שהטענות לגבי "מסמך גלנט" הן נכונות, עדיין לא
יהיה זה מקרה השחיתות הראשון בצה"ל. מדוע אתם חושבים שמועמדי עבר
לרמטכ"לות חשו לאחר המירוץ שלהם הרגשה קשה של אכזבה? (http://tinyurl.com/37caavh ) בטח לא
משום שחשו שחיתות והתנהלות בלתי תקינה במירוץ למינוי, נכון? כי צה"ל הוא קודש
הקודשים, ולא מתרחשות בו שחיתויות. נו, באמת.
2. ראיתי, כמו כולם אני מניח, את הפרסומת האחרונה של HOT , בנוגע לתכני הילדים שהיא משדרת (http://tinyurl.com/39kysch ), שבה
דמותו של מרקו מתמרמרת על כך שהילדים של היום כבר לא צופים בסדרת הטלוויזיה שלו.
וסרמן, דמות האב שיודע מה טוב, מסביר למרקו בעדינות ותוך גילויי סולידריות והבנה
למצבו, כי התוכניות של היום נותנות הרבה יותר לילדים, כלומר מלמדות אותם גאוגרפיה,
אנגלית, חשבון וכדומה. אני מוכרח להזדהות גם כן עם מרקו, אך גם להביע מורת רוח על
כך שהתוכניות כיום הן אובר-חינוכיות, סוג של בית ספר טלוויזיוני, מקדים לבית הספר
האלמנטרי (או שהן על שטויות גמורות). לדעתי תוכניות הילדים צריכות להיות עלילתיות
ולעסוק בתכנים ספרותיים, בדומה לתוכניות הילדים הקלאסיות של ערוץ 1, כמו
"הלב", "אסופית", "הקוסם מארץ עוץ", "נילס הולגרסון"
וכדומה. אפשר ורצוי לשלב זאת עם תכנים העוסקים בידע בסיסי שיש להקנות לילד, שגם
מגרים אותו מבחינה אינטלקטואלית לקראת המשך לימודיו, אך אלו לא צריכים לתפוס מקום
כה בלעדי בלוח השידורים. התכנים הספרותיים הכרחיים לשלהוב הדמיון של הילד הצעיר,
ובלעדיהם לא יפתח חיבה ראשונית לסיפורים עלילתיים ומאוחר יותר לקריאת ספרים, שהוא
כמובן דבר חשוב בפני עצמו להקניית מיומנויות קריאה, וזה בדיוק הזמן לגירוי הדמיון
של הילד, שעה שהוא הכי מפותח. בקיצור, יהיה מספיק זמן ללמוד אחר כך. בכל זאת, אני
מניח שכשאני אהיה הורה, גם אני איאלץ לנהוג בדרכו של וסרמן, ולעודד את ילדיי לצפות
בתוכניות הלימוד השונות, כדי לא להשאיר את ילדיי מאחור. מה שמביא אותי לתהליך
שמתרחש כיום, שאני נגדו באופן כללי, של התבגרות מהירה מדי, שבמסגרתה הפך לוח
הזמנים של ילדים צעירים רבים לצפוף מרוב חוגי העשרה, מה שגם מגדיל את הפער בין עניים
לעשירים. התופעה הזו נובעת מתחרותיות-יתר בשוק העבודה, שהתחזקה בגלל שילובן של
נשים במשרות שונות שלא היו פתוחות בפניהן קודם לכן, שזוהי תופעה חדשה יחסית, תוצר
של תנועת הפמיניזם. ההורים משליכים תחרותיות זו על ילדיהם, ורוצים לקדמם כמה
שניתן, כך שיהיה להם יתרון על בני גילם, שבסופו של דבר יתחרו איתם על אותן משרות. פרי
באושים נוסף של תחרותיות-יתר זו הוא העובדה שכיום רבים מתחתנים בגיל מאוחר יחסית,
מה שמקשה לעתים על כניסה להריון בקרב זוגות מבוגרים, ובכל אופן שכיחים הם המקרים
בהם לאחר שהילד כבר נולד ההורים רואים אותו בקושי בשל עומס בעבודה, מה שמחליש את
קשר ההורה-בן.
3. ובעניין "מעט" פחות חשוב – רציתי לכתוב כמה מילים על
עניין מהפרקים האחרונים של סדרת הריאליטי TLV. טל נוי, אחת המשתתפות של
הריאליטי, יוצאת לדייט עם נדב, מכר שלה שהכירה כשעבדו ביחד לפני כמה שנים. נדב
מספר לה על כך שהוא לומד אסטרופיזיקה כקורס בחירה במכללת רייכמן, ובאופן כללי על
לימודיו. טל נחרדת מדבריו, ואומרת שהיא לא מסוגלת לראות את עצמה עם מישהו שאוהב
אסטרופיזיקה, כי "ילדים טובים" זה משהו שמעצבן אותה, היא לא יודעת למה. ובכן,
טל נוי היקרה, הסיבה שזה מעצבן אותך היא שנדב נמצא כמה רמות מעל הרמה שלך, ועדיף שמנת
המשכל שלך לא תיחשף בציבור, מה שיוביל להשפלה רבתי. חוץ מזה, היא אומרת שהיא לא
יכולה לצאת עם מישהו כמו נדב, שלא שותה אלכוהול. זה... טוב, את זה אני מבין. מעבר
לזה, במקום נדב לא הייתי טוחן את השכל לבחורה בדייט ראשון (ואחר כך בטלפון, בהזמנה
לדייט שני) בנוגע ללימודים, ואני מבין למה היא נרתעה ממנו. בכל אופן, זה לא עושה
את נוי לאיינשטיין הבא, גם לא לדן קווייל הבא. אגב, מעניין כמה השפעה יש ל-TLV, האם בימים הקרובים נראה באולמות הבאולינג
זוגות רבים הבאים לבלות בהם את הדייט הראשון, כמו טליה ואבישי?
ולמי שהגיע עד לכאן - סליחה על החפירה 
תומר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
