געגועיי ללאונרדו

זה מתחיל לפני 4 שנים כשהייתי נער בן 19 לקראת לימודיי באוניברסיטה.
ידעתי שלאחותי יש איזה חברה שעברה לגור בלונדון כי אבא שלה עובד שם על איזה משהו, ידעתי גם שהאמא של החברה הזו עובדת אצל אבא שלי, ידעתי גם שהיא שתי כיתות מתחתיי בתיכון, אבל אף פעם לא ידעתי מי זו, גם לא עניין אותי החברות של אחותי.
יום אחד מישהי מצלצלת ומחפשת את אחותי, בדרך כלל אני אומר שהיא לא בבית וסוגר, משום מה עם הבחורה הזו המשכתי לדבר, ואז הבנתי שזו ההיא שעברה ללונדון, והיא מדברת עכשיו מלונדון ושקוראים לה ליטל
אחרי איזה חצי שעה החלטנו שנדבר באיזה צ'ט באינטרנט כי זה יקר בטלפון וקבענו לדבר בלילה.
בשעה שקבענו נכנסתי לאינטרנט (אז לא היה אינטרנט מהיר ומסנג'רים וכאלה)
אני מחכה לה בצ'ט של תפוז והיא לא נכנסת, פתאום היא מתחברת ואומרת לי, "אני מצטערת פשוט המחשב שלי..."
התנתק.
לא ידעתי מה לעשות איך אני משיג אותה עכשיו, שום דבר, התחלתי לחטט בדברים של אחותי אולי יש איזה מכתב ממנה או משהו, לא מצאתי כלום והתחלתי להתחרפן כי היא ממש עניינה וסקרנה אותי.
לאחר יומיים אני רואה הודעה בתיבת אימייל שלי, שבה היא אומרת, "הייתה לי בעיה עם המחשב אבל לחצתי על הכינוי שלך בצ'ט והופיע הדף משתמש שלך עם כל מיני דברים שכתבת וגם עם האימייל (צ'ט של תפוז), והחלטתי לכתוב לך, אני מקווה שזה בסדר", חשבתי לעצמי, "בטח שזה בסדר זה אפילו מצויין".
ככה במשך כמה שבועות התחלנו להתכתב באימייל וכל יום חיכינו אחד לאימייל של השני, למדנו אחד על השנייה והכרנו ולאט לאט התחיל לצמוח משהו מאד מאד מיוחד.
אחר כך התחלנו לדבר בטלפון בלילות, ככה בכל לילה היינו מדברים בטלפון ומרגישים קצת יותר קרובים מבאימייל, אבל עדיין לא מספיק, הרי יש כאן משהו מיוחד אבל המון קשיים, אני בן 19 היא בת 17, אני מתחיל לימודים באוניברסיטה ואילו ליטל עוד בתיכון שם בלונדון, בקיצור על פניו זה נראה מצב ביש.
ידעתי שהיא אמורה להגיע בקיץ, והקטע הוא שבכלל לא ידעתי איך היא נראית במשך כל הזמן הזה.
בקיץ היא הגיעה ואני זוכר את היום שנסעתי אליה הביתה לפגוש אותה, עברתי בחנות פרחים והייתי כולי באקסטזה מטורפת, אמרתי למוכרת בחנות, "אני רוצה את הזר הכי יפה שאת יכולה לעשות כי אני נותן אותו לאישה שאיתה אני אתחתן".
הגעתי אליה הביתה, ועד היום אני לא יודע איך נהגתי כי במבט לאחור הייתי מעופף לגמרי ובעולם אחר לגמריי.
פתחה לי את הדלת הבחורה הכי יפה בעולם, מתולתלת עם שיער שחור כמו פחם ועור בהיר כמו שלג, בחורה מדהימה, בילינו ביחד כמה שעות ולא האמנתי שסוף סוף אני איתה.
ליטל הייתה הקול הרציונלי בינינו, היא הכירה במציאות לפניי והבינה שלנוכח המצב ואיפה שאנחנו נמצאים שהיא חוזרת ללונדון ואני מתחיל ללמוד-אי אפשר להיות ביחד ולאחר כמה ימים בהמון כאב היא חתכה את הכל, יכול להיות שבצדק בשביל לחסוך סבל מיותר, אני לא יודע, זה גם לא משנה.
הייתי בדיכאון אדיר, הרגשתי שאיבדתי את הדבר היחיד שהיה לי שווה לחיות בשבילו, והחלטתי שאני חייב איזה שינוי ורענון ואני חייב לצאת מהמקום הזה רק בשביל לשכוח או לפחות להקל, היו לי איזה כמה חודשים עד תחילת הלימודים אז קניתי כרטיס לדנמרק ונסעתי וטיילתי לבד לנורבגיה ושבדיה ודנמרק והולנד וגרמניה, תוך כדי שאני פוגש מטיילים אחרים בדרך ומצטרף לכל מיני מקומות מעניינים (מצטער המזרח ודרום אמריקה אף פעם לא עשו לי את זה).
חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד, דיברתי עם ליטל פעם באיזה חצי שנה בכל רגע שהתגעגעתי, עד שלאט לאט הקשר דעך מעצמו והפעם האחרונה שדיברתי איתה הייתה לפני שנתיים בערך באיזו שיחה קצרה, שכחתי ממנה, או לפחות העדפתי לנסות לשכוח, וככה חייתי את חיי כמו שהם כשליטל היא איזה משהו מיוחד שהיה ולא יחזור ושאני צריך להמשיך לחיות את חיי כמו שהם.
לפני קצת יותר מחודש אני יושב מול המחשב ופתאום עולה מולי במסנג'ר כינוי
אני מסתכל שוב ואני לא מאמין למה שאני רואה ואני כותב: "ליטל?, זו את? אני לא מאמין"
התחלנו לדבר מין סמול טוק כזה, לא רציתי להיפתח יותר מדי כי חשבתי לעצמי שמה שהיה היה אז סתם שאלנו שאלות של מה המצב מה העניינים איפה את איפה אתה מה את עושה בחיים וכאלו שאלות, היא סיפרה שהיא עומדת לסיים את הלימודי עיצוב שלה בלונדון ושההורים שלה חזרו לארץ לפני שנה וחצי והיא גרה שם עם שותפה, בסדר דיברנו היה נחמד ויצאתי עם חבר לאיזה פאב, חשבתי שזהו שיחה קצרה ולא נדבר יותר ולא יתפתח משהו בכלל.
כשחזרתי אחרי כמה שעות הביתה היא שוב התחברה במסנג'ר והמשכנו לדבר ופתאום תוך כדי השיחה הרבה רגשות אצלי ואצלה התחילו להתעורר כמו פעם אבל ברמות שמשהו בתוכך אומר לך שזה הרבה יותר אמיתי מבעבר, כה במשך כמה ימים דיברנו בסקייפ (תודה לאינטרנט של ימינו).
והחלטנו שאני אבוא לבקר אותה בקיץ או בפסח, אבל משהו בער אצלי בעצמות, ידעתי יותר מכל דבר שאני אוהב את ליטל יותר מכל דבר אחר ואם יש משהו שאני בטוח בו זה שאני אוהב את ליטל.
בדקתי כמה כסף יש לי או יותר נכון אין לי, ביקשתי מההורים שלי והם התנגדו בכלל שאני אסע כי לא מוצא חן בעיניהם שאני אסע עד ללונדון בשביל מישהי (לא הצלחתי להסביר להם כמה אני אוהב את ליטל)
ולפני שבועיים קניתי כרטיס ואחרי שקניתי סיפרתי לליטל, ביום ראשון שעבר הגעתי אליה והיה לי שבוע מקסים עם הבחורה שאני הכי אוהב בעולם, שבוע מלא בחוויות ובאהבות מלא בללכת לישון ביחד ולהתעורר ביחד ולטייל מחובקים באיזה פארק שכל העיר הזו קפואה, ולהביא נס קפה למיטה וסוג של חוויה שאני לא אוכל להסביר לכם במילים את המשמעות של להיות איתה בעיניי...