המקום שלי

באמת שכל ריב כזה מוריד לי את החשק להיות איתך,

כל ריב כזה מרחיק אותי ממך

באמת שאתמול [יום שבת] הרגשתי שדיי,

 שאין לי כוח יותר

שלא אכפת לי ממך,

שאני רוצה שנפרד...

כל ריב כזה מראה לי שאם אני אקשר אליך יותר

ונריב ככה יהיה לי רע

ואני לא רוצה להמשיך איתך ככה

גם עכשיו, אחרי שהשלמנו אני לא שלמה עם הקשר הזה

אולי עדיף לסיים את זה עכשיו[?]

ככה זה לא ימשך,

 אני לא ארדוף ואבקש סליחה ממישהו שלא יודע לקבל את הסליחה הזאת כמו שצריך ופשוט לא עונה

משהו שמנסה לחנך אותי, שכל פעם שאנחנו רבים אני זאת שצריכה להתנצל

שמפיל את האשמה עלי גם אם זה הוא האשם הבלעדי

אני אתחיל לחשוב אם עדין כיף לי איתך,

אם אני מוכנה לחשוב על כל מה שאני עושה לפני ועל מה שאני אומרת

זה מכתב הוכחה לכך שהקשר הזה עתיד לכישלון,

אני לא מאמינה בנו וביכולת שלנו להשאר ביחד

אני לא מאמינה שנצליח, או נרצה לגשר על הפערים ולהתפרש

אני לא מאמינה ביכולת שלנו לשמור ולתחזק את הקשר הזה

ואולי זה חוסר רצון

אני לא מאמינה שהכיף של הביחד שווה את כל הריבים

אני לא מאמינה שאני אמשיך להגיד סליחה כל ריב, למישהו שלא מקבל ומעריך אותה

אני מאמינה שכל ריב שלנו מנדנד את הצעדים בדרך

והצעד בו נמעוד וניפול אינו רחוק

אני רואה בקשר הזה כישלון,

כישלון אישי שלך

ובסופו ההפסד הוא כולו, בלעדי לך

אתה לא יודע להעריך אותי ובגלל זה  תפסיד אותי.

במכתב הזה נחרץ גורל הקשר

ואולי זה עוד מוקדם

אבל אינסטינקטים אינם טועים