11/2005
נובמבר....
"זוכר את נובמבר עננים עננים בעיניי אלא לא היו חייך ולא ממש חיי יום ועוד יום ועוד יום בלעדייך ובלעדיי כבר לא היה לנו לא איך ולא היה מתי זוכר את החדר בלונים בלונים בתקרה כמעט והתפוצצנו מאהבה קרה תראה זה סוף הסרט כבר לא זוכרת התחלה אני עוזבת אותך אותך" נובמבר כבר פה...והאמת אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות... אני יודעת שרק צריך לעצום עיניים לחייך ולחכות שהרוח תעיף אותי למקום טוב יותר... אני עוד מחכה....אולי אפילו מצפה. בינתיים זה רק הגשם ששוטף את כל מה שבתוכי, ואולי זה דווקא מה שגורם לי להרגיש ריקה כל כך...קרה כל כך...מרוחקת כל כך. הפנים מועדות קדימה, הרגשות נשארו מאחור, חודש חדש, רק שיעבור עלינו לטובה.
אז בערב כמו כל ישראבלוג ואחותו גם אני קיבלתי שרביט ממנה [חחחח זה היה לפני חודש, אבל מי סופר?] אז כעיקרון אני צריכה לספר על עצמי 3 דברים....שרובכם לא יודע....שיהיה 1. האמת סיפור מוזר, אממממ נולדתי בגיל 7 חודשים במקום 9 [לקשיי הבנה שבכם נולדתי פג -זה אשכרה שם שרומז עד כמה אנחנו פגומים חחח] טוב זאת לא הייתה הנקודה אלא מה שבאמת מעניין בכל הסיפור הזה, זה שנולדתי עם שתי שיינים!! [מי מפותחת מי?! חחחחחחחח] ובגיל שנה שברתי את היד [נפלתי מהלול....מי מפגרת מי?! 0_o] ושברתי את שתיי השיניים הקטנות שלי, ועקרו לי אותן, והיום אני בהחלט חסרת שיניים.... אני בטוחה שלחלק מאיתכם זה לא חידוש, אבל יש גם אנשים שלמדו איתי 4 שנים היום ולא ממש שמו לב לזה.... 2. אני אחת שלוקחת דברים ללב, ואני נפגעת נורא בקלות, גם מהדבר הכי קטן וטיפשי שיש. [כן אני ידועה לפעמים כקטנונית ושיטחית...אבל מי אמר שזה רע?!] וברגע שאני נפגעת, אני בחיים לא אגיד לאותו בנאדם שהוא פגע בי, אלא אם כן זה עובר כבר את גבול הסבל שלי. אבל בדרך כלל יש הרבה דברים שאנשים עשו לי והם בכלל לא מודעים לזה שאני יודעת על הדברים האלה. וכן זהו חיסרון עצום ואולי אפילו צביעות שאני מסתירה מאנשים את הדעה האמיתית שלי עליהם. אבל אני כזאת ו16 שנה אני כזאת ולעולם לא הצלחתי להגיד לאנשים "פגעת בי" ואם כבר אמרתי אף פעם לא הצלחתי להגיד למישהו איך. הוא פגע בי. אלא אם כן יש אנשים שעושים זאת בשבילי. 3. את זה אני בטוחה שיש הרבה שיודעים את זה עלי, אבל אני אובססיבית בצורה מאוד מדאיגה לחתולים.....[ויש לי אפילו שניים =] . החברים הקרובים שלי יכולים להעיד עד כמה אני מפחידה ברגע שאני רואה חתול,ואיך אני פונה אליהם, אויזה כינויים אני ממציאה להם, וכמה חוטף מי שמעיז לפגוע בהם. . טוב אז עד לכאן הפוסט ההזוי הזה. שבוע הבא יש לי יום הולדת....מי היה מאמין כמה זה קרוב.... נקווה שהכל יבוא לטובה שבוע טוב לכולכם.... אוהבת -קרן אור-
אני לא יודעת למה אני כותבת את זה פה אבל ההתמודדות הזאת עם הכל קשה לי מידי
וזאת התמודדות מחוסר ברירה, חוסר רצון מוחלט, מתוך חובה והבנה שזה מה שיש
להתעניין, להתמסר,להתמכר,להתאהב.
הכל קורה כל כך מהר ועוד בכלל לפני שאני שמה לב
לפני שאנימצליחה לנקות את ראשי משאריות שהייתי צריכה לפנות מזמן
זבל אחר תופס את מקומו בראשי.
אני מוצאת את עצמי מחפשת דרך להתסתתר מהפחד
אני מוצאת את עצמי מחפשת דרך להחביא את הכאב
אני מוצאת את עצמי מחפשת את הדרך אחרי האמת שלי.
אז אני לוקחת נשימה, או אפילו שניים, בתקווה שזה יסדר שם משהו.
"הזמן עכשיו נמתח להיות חיים שלמים.
ואין לו ריח או צורה רק הימים עוברים".
להתמודד עם הכל, אם רוצים או לא רוצים.
כי זה מה יש, ואף אחד מעולם לא שאל אותנו מה אנחנו רוצים.
אז צריך להתאפק,לשמור הכל בפנים, להבליג.
לשחרר דמעה, אבל רקאחת, ולשמור את זה שאחרייה...
לזמנים אחרים.
"הזמן עכשיו הוא כמו בזבוז של זמן
יש רגע להגיד דברים, לשאול לאן".
להתמודד, או לפחות לחשוב ככה.
לסיים עם הכל.
בדרך שאתה חושב שהצלחת, אבל יודע שלא הצלחת.
ואתה משכנע את עצמך בדרך זאת או אחרת.
אתה משחרר נשימה
חש לרגעה גאווה על שאולי הצלחת,או אפילו רק ניסית
הרגשת הקלה....
ושוב להתחיל הכל מחדש.
"הזמן עכשיו הוא עדר של שוורים
בסמטה הכי צרה ללא פתחים ...".
[הייתי רוצה לבקש ממך...
כמה דברים, בעצם אולי מכמה אנשים שחסרים פה בתקופה האחרונה
"אני רוצה שתבקש ממני, שאני אבוא
אני רוצה שתתחנן בלחש, שאנ יאבוא,
אני רוצה שתעשה בי קסם, שאני אראה,
את הדברים שנסתרים ממני שאני בוכה...".
[מישהו יכול לנסות?]
[וגם כאן האיש שיושב שם למעלה אני מבקשת, תשמור לי עליו, שיחזור הבית בשלום...]
http://picasaweb.google.com/shiranushi
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
