עוד לפני שהספקתי לפקוח את העיניים ולהתעורר אל היום החדש שכבר הפציע,
הקור המקפיא חדר תחת חולצתי ומילא אותיבצמרמורת שעירה אותי בן רגע
וזאת הפעם הראשונה שלא אהבתי את האוויר הקר והצלול שמנקה את הריאות המלוכלכות בבוקר.
הקור הזה היה שונה הוא היה עצום מידי עבורי, גדול מידי, משתלט על כל הגוף...
מערער את איזון החום שבגופי
מפחיד...מפקיא...
עוצר נשימה.
עייני הציצו דרך התריסים שהיו פתוחים למחצה
מביטות בפס הים הכחול והסוער שבצבץ לו באופק וקרא לי אליו.
כל כך רציתי לעזוב הכל וללכת אחרי הלב, אחרי רגש
אחרי הרצון הרגעי שסחף אותי ואת מחשבתי וגרם לי לשכוח
שכבר מאוחר!
וצריך ללכת לבית הספר לפני שאאחר, למרות שבאותו בוקר האיחור לא היה זה שהפריע לי.
אלא השליטה ברגשותי היא זאת שהטריפה את דעתי.
האם אני צריכה לבחור אחר מה שהלב אומר לי או אחר מה שמנחה אותי תמיד.
אך למרות רצון העז לעשות משהו שונה, לשבור את השגרה, להתחיל את היום בחיוךף
ולתת לעצמי ללכת אחרי הרצונות שלי, אחריהחופש,
לקחתי את התיק ועשיתי את דרכי לבית ספר.
וכמו הקור,
כל האפור בחוץ
היה עצוב מידי עבורי
כבר לא כל כך יפה, כבר לא כל כך שלוו כמו תמיד, או כמו שזכרתי אותו.
אולי זאת הבדידות שמטריפה את דעתי בזמן האחרון,
ואולי זה הרצון שוב להתרגש או הרגיש מיוחדת או בעצם בכלל להרגיש,
ואולי זה הרצון לעשות משהו שיחזיר לי את טעם החיים ללשון
שיגרום לי להרגיש....
חיה.
עיצוב חדש וזה....=/ זה קצת יותר אני עכשיו
המצב הנוכחי לא קל, יותר מידי קשה פה בלעדיך, קשה לי התקופה זאת ביננו, זה מכביד עלי.
ועם כל זה אני דואגת ורוצה שיהיה בסדר. תשמור על עצמך שם ואתה שם למעלה *תשמור לי עליו*]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
