אני מתחברת והדבר הראשון שאני רוצה לעשות אחרי חודשיים שלא הייתי כאן זה רק לנשום.
את הלבן הטהור והמחניק הזה.
לנשום את השקט והסערה שמתחבא מאחורי כל המקום הזה.
מין ריח מוכר שעוטף אותי בחום ובאותה הזדמנות דואג גם להשאיר אותי קפואה.
אני מתגעגעת המון לכולכם., במיוחד חלקכם שעד לא מזמן היו חלק בלתי נפרד מחיי, ועכשיו לצערי הם דיי חלק נפרד מחיי.
לא שהריחוק הזה נעשה מבחירה שלי, אבל שיהיה אני מתמודדת עם זה.
עם כל הזמן הזה שעבר לא נשארתי אותו בנאדם. ספק יותר עצוב, ספק יותר אופטימי.
במשך החודשיים האלה אני חושבת שעברתי שינוי, אני לא יכולה להעיד על עצמי.
אבל אני ידועה בתור אחת שלא אוהבת שינויים, אומנם בקיץ הזה עברתי כמה דברים שגרמו לי לאבד את המון באנשים, וקצת איבדתי את עצמי בתקופה הזאת, ובגלל זה אני חוזרת לכאן, זה מין מקום שלא מכירים אותי מעבר למילים, זה מעין המקום התמים היחיד שנשאר לי.
שלא תטעו לא רע לי בכלל, אני דיי משלימה עם המצב, וזה דבר מצויין.
אז שלא תקחו את זה בתור פוסט עצוב מלא ברחמים עצמיים, כי ההפך הוא הנכון.
"....פתאום שנדמה שהשחר לא יפציע לעולם,
עוד עולה זיכרון ישן...."
[למדנו בספרות שברגע שמדברים על העבר מייפים אותו והוא זכור בתור דבר נפלא וטוב...
האמת, אני בספק.]
בכל מקרה, קצת קשה לי לשבת ולכתוב אחרי חודשיים של שתיקה, וחוסר ביטוי נפוץ.
אני בטוחה שכולם מצפים לאיזה פוסט אולי עצוב אולי שמח, פוסט שאמור לתת תשובות.
ואני מצטערת כי אין לי תשובות לתת, אולי כי איבדתי את השאלות בדרך.
ואולי כי נשארתי קצת מאחורה ואני לא ממש יודעת מה צריך הלאה...
אני רק מקווה שהכל בסדר אצל כולם, אני מאוד מצטערת שלא יוצא לי לדבר איתכם
אני מתגעגעת המון המון המון המון.
תשמרו על עצמכם.
ותודה לכל המגיבים על הפוסט הקודם שלי.
=] בחיוך -קרן אור-
נ.ב בפוסט הקודם מישהי בשם "קרן אור" [מוכר לי מאיפשהו =] הגיבה לי.
בכל מקרה אני אשמח אם תזדהי, או תגיבי לי שוב.
וכמובן שלא מזמן היה לבובי שלי יום הולדת, ואמממממ אני לא יוסיף רק שאני שונאת את עצמי, והוא בטח יבין למה אבל רק רציתי להגיד לו בהזדמנות זו
שאניי אוהבת אותו המון המון המון המון המון!
"...תעורר, זה בסדר
גלגל את החלום
מה שיש זה אנחנו
אנחנו אוהבים אותך..."
[במיוחד אני =]
אז שוב אני יושבת ומוסיפה קצת מחשבות ביני לבין עצמי
אני בוהה במראה ובי ומדברת לעצמי וחושבת...
כולם תמיד מצפים להכי טוב ממך
ואת... את מנסה לרצות את כולם, את כולם
מלבד עצמך.
את מפגינה קשיחות ואופטימיות מבחוץ, אבל זו רק מעטפת.
גם אם הם יודעים את האמת, הם יעדיפו להסתכל על החיוכים הגדולים
ולא לחפש מעבר לזה, לא לחפש את הפנים שמתחת למסכה.
תפסיקי לרצות תמיד מעבר למה שיש, לשאוף ליותר...
כי זה מה שיש!, אם את רוצה או לא רוצה.
תעזבי את העצב בצד, תתמקדי בטוב שיש לך,
באהבה שמעניקים לך.
תפסיקי לקחת הכל כ"כ קשה ולהתעצבן מכל שטות שנאמרת
תאמיני בעצמך, תלכי בראש מורם.
תרשי לעצמך מדיי פעם, להיות קצת יותר
את.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
