שלום למי שאיכשהו, לעזאזל, עדיין קורא כאן.
הרבה שאלו אותי למה אני לא מעדכן עוד, ולמרות שזה נראה לי די ברור שעזבתי את הבלוג לא לכולכם זה היה ככה.
אני יודע שהיו כל מיני פוסטים שבהם נפרדתי מכם בעבר וחזרתי, אבל הפעם זה סופי. בואו נתן כבוד אחרון לעמוד האינטרנטי המשובח שקרוי בשם "החיים כמעבדה- הבלוג של חננה".
הכל התחיל בחופש גדול אחד שהיה לי נורא משעמם בו, ואז התפתחה בדיחה פרטית ביני לבין חבריי של לחקות חננה. זה לא היה מצחיק במיוחד, אולי יותר מפגר, אבל ממש אהבתי את זה. חשבתי שיהיה נחמד לעשות על אותו קונספט בלוג.
מי שיש לו מחסור בדברים לעשות , מוזמן לדפדף בהיסטוריה של הבלוג להתחלה- התחלה ולראות את הקונספט שם. ברור שזה לא היה מצחיק, בטח לא הצחיק את מי שלא הכיר את אותה בדיחה פרטית. אחרי כמה שבועות החלטתי לשנות קצת את הבלוג ולנסות להפוך אותו למצחיק. נורא עניין אותי אם אני אצליח לכתוב טקסטים מצחיקים, ואם הצלחתי או לא זה עניין סובייקטיבי, אבל גם אם זה לא היה מצחיק אני חושב שזה היה נחמד. היה לי איזשהו רצון שהבלוג הזה יהפוך לפופולרי יותר, וזה אכן הצליח במשך הזמן.
עם הזמן איבדתי את החשק לכתוב ואת ההשראה לכתוב, וככה הבלוג נגרר בזמן האחרון. גם עבר לי הרצון לדעת אם אני יכול לכתוב דברים מצחיקים, כי אני מניח שזה לא חשוב כרגע. אני אשאר אותו בחור אנונימי . גם אל תשכחו שעברו כמה שנים, ואני כבר נמצא במקום אחר לגמרי ממה שהייתי כשהתחלתי.
ולשאלת השאלות שאי אפשר לסיים את הבלוג מבלי לענות עליה.
"תגיד, אתה באמת חננה?!?!"
עליי להפתיע ולהגיד ש..............................לא.
בבית ספר אני מקבל יחסית ציונים טובים **טפו טפו חמסה חמסה מלח מים מלח מים ועוד שטויות שיגרמו לפי להישאר סגור עבור השטן** וחושבים שאני בטח יושב כל היום בבית ולומד. אבל זה לא ככה. אני שונא להשוויץ, ואני לא חושב שאני כזה חכם, אבל הציונים הם לא מזה שאני חורש כל היום. אני מאמין שיש לי איזשהי יכולת להבין דברים שהיא טיפה יותר מהירה מאצל אנשים אחרים וזה הכל. לא גאון ולא חננה. אי שם באמצע.
**אני הולך לשבור את המילה של עצמי בעוד 5,4,3,2,1....**
אבל איך אמר אלברט איינשטיין? הכל יחסי. אם תשווה אותי לאיזשהו ערס אני מניח שאני באמת חננה. אבל זה רק בגלל שאני יודע לאיית מילים, והוא לא . ואני בספק אם הוא יודע מה המילה "לאיית" בכלל אומר. למעשה, אני בספק אם יש בלקסיקון שלו איזשהן מילים מלבד "כוסית רוצה בטוסיק?" "מה פרח כמוך עושה כאן" ו"חחחחח הדלקתי את הפלוץ של עצמי".
אני אולי יחזור לבלוג, כי אני אוהב לכתוב אבל זה לא יהיה זה.
תודה לכל מי שקרא כאן , באמת. היו זמנים שזה היה לי ממש חשוב.
תודה לכל האנשים הנחמדים שהוסיפו אותי למסן, זה היה צד נורא חיובי של הבלוג.
סיונרה ונראה אתכם מתישהו,
החננה, שאולי הוא לא חננה , אבל הוא רוצה לסיים את הפוסט בדרך המסורתית.