מילים.

אני נותנת לו הזדמנות, ולא בהכרח כי מגיע לו.

אני נותנת לו הזדמנות להיות טוב בשבילי;

זה לא כזה קשה ממרחק,

גם לא הכי ניתן למעקב.

(אולי אני לא ממש רוצה לראות כרגע ומעדיפה להלך עיוורת עם חיוך מרוח על פניי)

הוא בורח מכל מה שלא באמת היה לו פה,

רץ לעבר עתידנו בעודי תקועה במסגרת;

כמו ציור לא גמור שנמכר כבר

לאיש שעתיד להתעשר.

(ואולי קל לי להתאהב בתוכניות שלו כלפינו, במה שיכפר על החסכים הישנים)

אנחנו בונים כל אחד את עצמו, מרחוק,

מקווים לא ליפול בדרך המפותלת מעלה;

מעודדים זה את זה במילה

ומקווים שהפסגות תיפגשנה.

(בחצי חיוך נאיבי קל לי לתמוך בו מרחוק ולחשוב שיפסיק עם השטויות ולא יחזור לסורו)

ומי יודע כמה זמן עוד אחכה?

ואם יהיה לי אף למי...?

הפחד מקונן בי, שכלום לא יישתנה.

אבל תמיד היית זה שדיבר דוגרי,

שיכלתי לסמוך עליו שלא יסתיר ממני מה עובר עליו,

מה הוא מרגיש כלפיי.

כמו באותו רגע שאמרת "Please don't go",

כשתי דקות לאחר שאמרת שאם אלך לא תרדוף אחריי,

הרי שנינו ידענו שאם הייתי יוצאת מפתח הדלת,

כהרגלי, לא היה מי שיבקש ממני לחזור.

כבר התחלתי לבכות אז, באותן שתי דקות,

שהחלפתי בגדים וארזתי את המזוודה.

Long distance

relationship

These words aren't really connected

It's just an invention of mankind

in order not to handle a loss

of something that wasn't necessarily

RIGHT

(Tell me, baby, is it right?)