מילים.

אני במקום אחר שוב, אבל זה לא מפתיע.

הכל אצלי משתנה מיום ליום, משעה לשעה, מנשימה לנשימה. לאחרונה אני מצליחה להבין את עצמי יותר ולבחור בדרך הפשוטה ביתר קלות. אני כבר מבינה מה באמת מגיע לי ומה אני לא צריכה לסבול;

מגיע לי בן זוג שלא יעזוב, כי אני לא צריכה לסבול את הציפייה לחזרתה של האכזבה.

מגיע לי להיות חופשיה, אבל אני לא צריכה לסבול את הבדידות בגלל החופש.

מגיע לי להרגיש נאהבת, אבל על ידי מישהו שמכיר אותי טוב מספיק כדי לדעת את מי ומה הוא אוהב.

מגיע לי מישהו שיספר לי על עצמי, אבל אני לא חייבת לצפות ממנו לסחוף אותי בנהרות חושיי (כי גם הוא עוזב).

מגיע לי להרגיש נאהבת גם כשאני בלי "חבר".

אני צריכה להיות כבר בבסיס עכשיו, בשמירות, אבל אין אוטובוסים שיוצאים מירושלים.

לפחות לפני שעה לא היו.

אומרים שאין מי שיחליף אותי אבל זה נשמע די מופרך, מה אם הייתי מחליקה במדרגות מכוסות הקרח ושוברת ת'ראש אתמול (כמו שכמעט קרה...)? לא היה מי שיחליף אז?

אני חושבת שדי נפרדתי מהבחור, אין לי יותר מדי מה לעשות לגביו (הוא באמריקה, אני בארץ, בצבא. וגם הוא לא היה בשבילי מההתחלה...) נשאר רק שהוא ייתקשר ולעשות את זה רשמית ולא אינטרנטית מרומזת.

ואז התחיל לי משהו עם מישהו מהבסיס, אבל הסברתי לו שזה לא יכול לקרות כרגע, אם בכלל... סופסוף אני מצליחה להציל את עצמי מלהיכנס לדברים בזמן כל כך לא נכון. אבל לפני שכל זה קרה יצא לי להכיר מישהו אחר; זה היה בדיוק בבית בו אני נמצאת כרגע, ידיד שלי לקח אותי לכאן כדי לפגוש זוג אמריקאים (סקוט וטריסה) שעובדים עם חיילים בודדים וכמה דקות אחרי שהתיישבנו הוא נכנס- ג'ון... גם הוא היה חייל בודד וגם לו הם עזרו פעם והתברר לי, כמה דקות אחרי שנכנס עם שקית של ממתקים חמוצים, שהוא אמור לעזוב יום למחרת, אז יצאנו אחרי זה, הוא אני וחבריו מהצבא, לשתות בלילה האחרון שלו בארץ. היה איזה קליק ביננו, אבל גם הוא וגם אני כל כך טיזרים שאף אחד לא היה נכנע ל"מלכודות" של האחר. אפשר לומר שכל אחד כל כך היה נחוש "לנצח" שבסוף שנינו הפסדנו.

למחרת הוא היה אמור לטוס לאמריקה, לעבוד לפחות שנה (חתום על חוזה) אבל בגלל בעיות עם הפספורט זה לא בדיוק התאפשר ונדחה מספר פעמים.

אז יצא לנו לדבר מאז דרך הפייסבוק (אני יודעת שאני מכורה...) וגם בטלפון בבוקר לפני שמירה והוא פשוט got me all figuered out, הוא הכיר אותי מכמה שעות של שתייה, שתיקה, טיזריות ושליטה עצמית ויכל לומר עליי הכל. הוא גרם לי בשעה של שיחת טלפון להבין המון לגבי החיים שלי ולזכות מחדש בתקווה.

ואז קבענו להיפגש לפני עוד פעם שחשב שיעזוב (גם זה לא הסתדר, בגלל משרד הפנים ודרכון וכאלה) ואז הוא פשוט נעלם, כמה ימים ודי כעסתי. קצת כעסתי, ועוד על מישהו שלא ממש הכרתי ומהמעט שהכרתי הוא לא ממש מאלה שאני אסמוך עליהם.

אז לפני יומיים שיצאתי מהבסיס הלכתי לבית של סקוט וטריסה, אפילו שטריסה לא הייתה שם, ונשארתי לישון שם- התחיל לרדת שלג =)

התאהבתי בשלג. הייתי אמורה ללכת להפנייה אבל היה סגור בקופ"ח. אז נשארתי בבית של סקוט, וגם איזה בחור אחד בא לפה והיה ממש כיף. הרגיש לי כל כך טוב לא לעשות כלום ורק להתבטל.

היום בבוקר הייתי אמורה לחזור לבסיס אבל לא היו אוטובוסים בבוקר, אמנם כרגע בחדשות אמרו שהאוטובוסים שוב יוצאים כרגיל אז אני אצטרך לחזור =\

בבוקר סקוט אמר לי to stop being a sucker for guys like Jonathan והוא צודק. אפילו שיש מצב שבתור סתם ידידים נוכל לבנות אחד את השנייה ולהיפך.

לפני כמה ימים הוא שלח לי הודעה על כמה אני מיוחדת, משוגעת, סקסית ושחבל שהכרנו לפני שהוא עוזב. בסוף הוא הוסיף "No matter what happens in the future I would like to keep in contact with you and maybe one day, you're singlr. I am single

What? that can happen ;-)"

ושוב אני מנסה להתרחק מהשלג הזה שנערם לי על הנשמה.