lost thoughts

מתחת לחזות העדינה והשקטה מסתתרת לה מפלצת שניזונה מיצריה הקדמונים. היא נקמנית, מרושעת, אכזרית, זדונית ואוהבת את ההנאה. היא חיה לשמה. אוהבת שמחמיאים לה. אוהבת שמתייחסים אליה. עוד יצר שעומד איתן מול השאר הוא יצר הרחמנות. היא אימהית נשית ורכה והיא גם מרושעת בעלת תאווה מינית בריאה. מי זאת? למה אני לא מכירה אותה יותר? איפה הילדה הבטוחה שהכירה את עצמה כל כך טוב? האישיות היציבה התפרקה לרסיסים. ואני נשארתי לאסוף אותם. הנה שם ליז הרכה והעדינה. הנה פה ליז המפנטזת. הנה פה ליז המרושעת והנקמנית. הנה פה ליז המאוהבת והפגיעה. הנה פה ליז המינית. לא מצליחה לחבר בין כולן. כל רסיס מגיע בתורו ומשתלט עליי. רוצה שוב להכיר את עצמי. לדעת מי אני ולמה אני מסוגלת. כל כך הרבה דברים עושים לי טוב וכל כך הרבה דברים עושים לי רע. אני אוהבת עולם הרמוני שבו כולם מסתדרים עם כולם ומגלים אחווה. רוצה לחיות ליד הים ולנשום אוויר צלול כל בוקר. לצאת לריצה עם הכלב שלי ולחייך לכל מי שעובר. רוצה שיאהבו אותי ורוצה לאהוב. אוהבת בני אדם, בעיקר את החברות שלי, בעיקר את אלה שמחייכים אליי. שונאת שקרים, בגידות ואנשים ממוצעים שחיים לפי נורמות חברתיות חסרי כל אינדוודואליות מזערית. שונאת ששופטים אנשים לפני שמכירים אותם. שונאת שגורמים לי להרגיש קטנה ושולית.

אז לקחתי סיכונים, אז נפגעתי והתגברתי על זה כמו גדולה, כמו מלכה. עברתי את זה, אני יכולה להסתכל לאחור ולהגיד שיש לי מעט ניסיון, קצת עצובה וקצת שמחה אבל הכי שלמה עם עצמי בעולם וזה הכי חשוב. אז אהבה היא לא סיפור סינדרלה מהאגדות, אבל היא שם היא קיימת, מרחפת יוםיום ביננו, מלטפת רכות את פנינו. אני אוהבת את החברות היקרות שלי שתמיד שם לצידי, אני אוהבת את המשפחה שלי שתמיד יהיו שם בשביל לעזור ולהציק. אני אוהבת את האנשים שמחייכים אליי פה ושם וגם את אלה שעוד לא יצא לי להכיר ומחכים לי אי שם בעתיד.

התקופה הזאת של יוני יולי הייתה לי אחת התקופות הכי שמחות בחיים שלי. יצאתי, ראיתי, הכרתי עולם ומלואו. לקחתי סיכונים, חייתי כמו שלא חייתי 18 שנה. מה שהעכיר את התקופה היא שלא האמנתי שכל כך טוב לי, רק רציתי להקפיא את הזמן כל הזמן, שישאר לנצח בנקודה הזאת, שטוב לי ואני מאושרת ומחייכת בלי סיבה כל יום. אבל הוא המשיך להתקדם והרידה הזאת שהייתה חייבת לבוא באה. ועברתי אותה כמו גדולה ועכשיו אני מבינה שאני הרבה יותר חזקה ממה שהייתי. הרגעים השמחים מחלישים אותך באיזשהי מידה כי אתה פחד לאבד אותם אבל הרגעים הרעים מחזקים אותך כבן אדם כי אתה מתגבר ועובר אותם. אתה לומד להכיר את עצמך, כן כן האדם הזה שאתה מתגורר בתוכו למשך כל תקופת חייך ואולי מתישהו תלמד גם לחיות איתו. אז עכשיו מתוך שמחה ועצב אני מאחלת לכולם שנה טובה ופוריה!