צועד ממש ממש טוב. באמת.

זה הדבר היחיד שמעיב כרגע (קצת/קצת-הרבה?)

אני יודעת כמובן שעלי, וברור לי שגם עליו.

ואני לא יודעת אם ללהג איתו על זה (נדמה לי סתם מלחיץ)

אני גם לא רוצה לאנוס אותו.

כמו שנ. היטיבה לומר, נראה שאני פשוט צריכה לגרום לו להרגיש ממש בנוח.

ואני לא רואה סיבה מדוע שלא ירגיש ככה. אני באמת ממש מחבבת אותו ואותנו.

גם הפגמים הקטנים שלו מוצאים חן בעיני (בראש שלי יש לזה מבטא סקוטי).

בכל מקרה, ברור שנשב בקרוב (ולא משנה איפה ניצבים הכסאות),

ואני רוצה לדעת אם ללכת לרופא צבאי ולקבל ממנו סוכריות,

או להשיג באופן עצמאי. או בכלל ללכת על אופציה אחרת.

אני כזאת תינוקת..