מר אל, כאן אנה
מין ניצוץ של אושר שמאיר את הדרך לתקווה הנצחית |
| 2/2008
סגירת מעגל.
שנתיים לא הייתי כאן, וזה מצמרר.
איך שעזבתי, הכל.
יצאתי מכאן כל כך פגועה, נבגדת.
אני לא יודעת מה גורם לי לכתוב את זה עכשיו,
עבר כל כך הרבה זמן ואף אחד לא היה כאן כבר שנה,
אבל זו הזדמנות טובה להתנצל.
על שנטשתי ככה את הבמה הזו, בלי קידה אחרונה או הדרן,
ועל איך שמחקתי את כל העבר שלי בלי לחשוב פעמיים.
הדפים האלו היה מסמך נדיר, בשבילי.
החיים שלי בגיל 12, התקופה הכי פרועה שהייתה לי.
אם הייתי קוראת את זה עכשיו, אם הייתה לי דרך,
בטח הייתי נדהמת. עד עכשיו אני לא מבינה מה גרם לילדה ההיא,
לעשות את כל הדברים שעשתה. אולי בדידות, אולי רק קלות דעת.
כל כך גדלתי מאז, הפכתי לאדם אחר.
לא טוב יותר, אבל שלם יותר.
אני צריכה שתדע את זה. שידעו את זה כולם.
אני צריכה שתסלח לי, על כל החטאים.
תביא סיגריה זה עושה לי דיכאון.
כשאמותמאת אנה כאשר אמות
אני אעשה את זה לבדי.
אך אחד לא יעשה את זה בשבילי.
כשאהיה מוכנה
ככה אגיד:
"פין, תרים אותי,"
ואני אביט
ואצחק בקול עליז.
אם אפול פתאום
אני אהיה מתה.
מר אל, כאן אנה עמוד 183
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
