שר המשפטים ממליץ שלא לשלוח את נעמי בלומנטל למאסר. ובאמת – מה חטאה בלומנטל שעליה לשאת בעונש כבד כל כך, כשעברייני מין מורשעים כחיים רמון נשלחים לעבודות שירות והקלון מנוכה מפסק דינם וכשהמדינה מוכנה לעשות עיסקת טיעון שאינה כוללת זמן מאחורי הסורגים, עם נשיא הנאשם בעבירות מין חמורות?

הרי בלומנטל כולה מעלה באמון הציבור וניצלה את מעמדה כנבחרת ציבור על מנת לתת ולקבל טובות הנאה. אולי פעם זו היתה עבירה הגוררת עונש חמור והוקעה ציבורית (ראו יצחק רבין, יאיר פרץ ואריה דרעי), אבל היום?... היום זו הקטנה בעבירות הבלתי נחשבות שיכול נבחר ציבור כלשהו לעבור.

המגמה המסתמנת כאן, של הקלה בשיפוט ובענישתם של נבחרי ציבור שסרחו, היא לא סתם דגל אדום, אלא צופר ערפל קולני הזועק מעל לראשינו ומתריע, כי על פי תהום אנו עומדים וכי אם לא נדליק אורות, נתבונן היטב ונשים לב למעשינו, ניבלע במעמקי התהום החשוכה הזאת ללא דרך חזרה.

היכולת האינסופית שלנו לסלוח לאלו המנצלים את המעמד שנתנו להם אנחנו, בשם הדמוקרטיה וחופש הפרט, כדי לעבור על החוק ולעשות בנכסינו, (הגשמיים והגופניים), ככל העולה על רוחם, היא יכולת מדהימה, מרוממת, אלטרואיסטית כמעט. עם של צדיקים אנו, המתיר לשועיו למעול בכספים, לבעול עלמות, להטריד כפופות (נו תתכופפי כבר), ולנצל מעמד והשפעה לתועלת אישית, ומייד מושיט את הלחי השניה. כן כן, תנו לנו עוד מהחומר ההוא.

כששר המשפטים בכבודו ובעצמו גורס שאין לכלוא חברת כנסת שלקחה ונתנה שוחד ושיש להקל עם שר שניצל את מרותו וכפה עצמו על חיילת כפיפה (נו תתכופפי כבר!), מתחיל צופר האזעקה מעל ראשינו להבהב ולצווח ביתר שאת. כי אנה אנו באים, אם תתחיל המערכת למנות למען עצמה, את אלו שיפסקו וידונו אותה על פי ראות עיניה ושיקולי התועלת הפנימיים שלה, במקום שתעמוד טובת הציבור אל מול עיניהם, כמשואת תמיד המסמלת דרך שאין לסטות ממנה ימין או שמאל.

נעמי בלומנטל צריכה ללכת לכלא. לא חשוב לכמה זמן. כן חשוב שתשב שם ושלעולם לא תחזור לקריירה פוליטית.

חיים רמון צריך היה ללכת לכלא. אולי לא להמון זמן, אבל חייב היה לשבת כמה חודשים מאחורי סורג, להרהר במעשיו ולעולם יותר לא לחזור אל כסאות מליאת הכנסת.

משה קצב, צריך לעמוד למשפט בבית הדין, אל מול שופטים שישמעו את העדויות בעניינו ויפסקו את דינו, כשטובת הציבור והצדק, נר לרגליהם. פרטי משפטו והפרוטוקולים המלאים, צריכים להתפרסם אחרי מתן גזר הדין ואם ייצא אשם – עליו לשבת מאחורי סורג. אם ייצא זכאי, הרי שיצא זכאי בבית דין צדק ולא בעיסקה מלוכלכת שנרקמה מאחורי דלתיים סגורות, במקום שאין בו דין ואין דיין.

וככלל, נבחר ציבור שנמצא אשם בעבירה כלשהי על חוקי המדינה, צריך לשאת בעונש כפול מזה של אזרח מהשורה שחטא, למען יראו וייראו ולמען יידע אדם, שלמנעמי השלטון יש גם מחיר ואין דרך שבה יוכל אדם להתחמק מהחוק ומדין צדק, רק בשל היותו בעל ממון או שררה.

נבחרי הציבור שלנו מייצגים אותנו. פרצופם הוא פרצופה של המדינה שהוא פרצופנו שלנו ובמדינה שבה מערכת המשפט נוהגת איפה ואיפה בבוזגלו וברמון, אין ולא תהיה תקווה לאיש מאתנו.