לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

live and let m-e live!



Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2008


 

Sorry I never told you
All I wanted to say
And now it's too late to hold you
'Cause you've flown away
So far away

Never had I imagined
Living without your smile
Feeling and knowing you hear me
It keeps me alive
Alive

And I know you're shining down on me from heaven
Like so many friends we've lost along the way
And I know eventually we'll be together
One sweet day

Darling I never showed you
Assumed you'd always be there
I took your presence for granted
But I always cared
And I miss the love we shared



Although the sun will never shine the same again
I'll always look to a brighter day
Lord I know when I lay me down to sleep
You will always listen as I pray



Sorry I never told you
All I wanted to say

 

מרגיש לי ככה, עצוב ככה.

אולי זה רק מצברוח שיחלוף מחר בבוקר אבל ככה זה מרגיש וזה לא כיף.

הבדידות, הפן הרומנטי שנעלם ממני לחלוטין. כ"כ בודד לי.

אולי אם היה לי מישהו להיות להיות איתו עכשיו. לחלוק איתו את מה שאני מרגיש כוה וכשרע. לבכות לו על עוד יום מגעיל ומתיש שעבר עליי. לשכב לצידו, לחבק ולנשק ולדעת שיש מישהו שאיכפת לי ממנו ולו ממני.

לקבל ממנו שיחת טלפון באמצע יום עמוס עבודה, אבל עדיין להשתוקק שהיום יסתיים כדי שאוכל לראות אותו ולהיות איתו.

אבל אין לי.

 

אני לא יכול להגיד שאני מרגיש ריקנות כי חיי השגרה שלי כ"כ עמוסים ומעורבים בחייהם של כ"כ הרבה אנשים. אותם אנשים שאני קרוי "מפקד" עבורם.

אותם אנשים שאני מפעיל, מתזז, דואג ומשלים ומנסה לעשות עבורם הכי טוב שרק אפשר כי בשביל זה בעצם אני שם. אז ריקנות זאת לא ההגדרה. למרות זאת, הייתי מעדיף להתמלא באהבה ובחום של מישהו אחד שבשבילו אני ארצה לחזור הבייתה בסוף יום עבודה מעייף. אבל אין.

את החברים הישנים כבר כמעט ואיבדתי. הכל הפך להיות כמובן מאליו. אז אני לא אגיע יום שישי בערב לבקר אותה, היא תבין אותי. אני לא אענה להם לפלאפונים, הם כבר יבינו שאולי נרדמתי.

מותש. מותש אבל דוהר, ממשיך לבעוט. כי זו הדרך שבחרתי וזכיתי בה בזכות וממש לא בחסד. עמלתי רבות וקשות כדי להשיג את זה ולא ויתרתי לשנייה גם בהתחלה כשכמעט נשברתי והיה נראה כאילו הכל התנפץ, קמתי ולא ויתרתי כי אני רגיל להשיג את מה שאני בדר"כ רוצה.

אז למה אני לא משיג את הדבר הזה, היחידי שאני לא רק רוצה אלא גם צריך?

 

ימים יגידו

 

נכתב על ידי , 16/5/2008 00:30  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לall out of love אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על all out of love ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)