angel that cry blood

בין הטיפות הכבדות על גגות הבתים האפורים, אני רצה לשום מקום.

איתך ובלעדיך. כמו שאיכשהו תמיד ידעתי שאני.

אבל בלבד הזה. שבו אני מכירה את עצמי. מרגישה את הזמזום המתכתי של המגבר שנייה לפני שהמוזיקה מחלחלת לי לורידים כמו הסם המתוק שהיא יודעת להיות, ונושמת שוב מלוא הריאות, כמו לפני המון שנים.

העננים הבשרניים מכסים את הרקיע ומאפילים על קריאות העגורים הרחוקות, טסים לשום מקום אחר.

המילים השבריריות שמרכיבות את הקוד שפותח לי צוהר לעולם הוירטואלי שלי אחרי כל כך שנים. ואני רוצה להיות כאן כל מה שהילדה שכתבה פה ב 2005 רצתה שאהיה. ולעולם לא.

האהבה לא ניצחה.

וגם לא הצבא שלנו.

וגם לא המשפחה שלי.

והלב שלי, שאם לא היה מכיל אהבה כל כך חזקה לנטע ולאופק, כבר היה מתעופף לו מזמן עם העגורים, מרגיש את אותו הצמא כמו לפני כל השנים, כאילו בבסיס באמת שום דבר לא באמת השתנה. ואני אותה אני. תמיד רצה לשום מקום. בזוגיות שהיא כבר לא זוגיות. באהבה מרה. בפחד מרגש. באמוק. בטירוף. רצה עם הכלבים למטעי המנגו ושוכחת את מה שכואב לעוד כמה דקות מתוקות של מטאל ובוץ.

אולי אתקל בך, באחד מהלילות חסרי הירח, על העץ ליד המועדון. ותהיה אמת של הרגע וכאב לתמיד.

תרוץ איתי לשום מקום. נטעם את החופש, וניפרד.

https://www.youtube.com/watch?v=-k9qDxyxS3s&ab_channel=BMTHOfficialVEVO