angel that cry blood

אתה רעש בראש שלי. הראש שמלא בעשן, בחלומות, בשכחה.

אתה רעש בתוך הצעקה שלי. והיא עמומה. נואשת כמעט.

אתה רעש במיטה שלי. מתהפך מצד לצד. אוהב אותי. נוגע בי. מתרחק.

אתה רעש בתוך הבטן שלי. ואתה הרעש שיכול להיות שם.

ואתה אטום. כאילו גם הסערה הכי גדולה לא תזעזע את הילד הקטן שגר לך בפנים. לא תגרום לו להסיט מעט את הוילון, להסתכל, לנשום אוויר, להתפכח. להתגבר. להתבגר.

לכל מקום שאתה הולך הילד הקטן שגר לך בפנים הולך איתך. והוא כועס. הוא באמת כועס כבר שנים. צורח לתוך הכרית מילים שלא תגיד לי או לאף אחד אף פעם בחיים, כי מישהו בזמן רחוק רחוק אסר לך, או אמר לך אותם בעצמם.

אין שוויון ואין כנות ואין הדדיות ואין אמפטיה שום מילה שקיימת שיכולה להכיל מישהו אחר מלבדך. כי רק אתה שם. לא, לא אתה. הילד הקטן שגר לך בפנים.

ובנתיים החיים קושרים אותי לקרקע, להתפכח, לסיים למצוץ כל שארית של תמימות ממני, מכריחים אותי לקבל את המציאות.

לקבל את המציאות.

מציאות שבה אני שמחה אבל לא מאושרת

מציאות שבה אני רגועה אבל לא שלווה

מציאות שבה אני נשמעת אבל לא מוכלת

מציאות שבה אני מחוממת אבל לא עטופה

מציאות שבא אתה רואה אבל לא מסתכל

מציאות שבא אתה חושב אבל לא מתחשב

מציאות שבה אתה לידי אבל לא איתי

מציאות שבה אתה אוהב אבל משקר.