הטריק הוא לא לשאוף זבובים

דודו טופז התחרפן סופית, סוזן בויל אושפזה לאחר התמוטטות עצבים, על אמינם נחת ברונו עם ישבן חשוף לפני העולם כולו.

איזה דכאון זה להיות מפורסם! אפילו אי אפשר להתמוטט בשקט, כל העולם רואה את הפצעים המדממים שלך ומצביע עליך ועל הנקבוביות הפתוחות שלך ועל הצלוליטיס הנוראי שלך ואנשים מאחלים לך דברים איומים וכותבים עליך דברים נוראיים בטוקבקים אלמוניים או בטורים מושחזים ולא אלמוניים בכלל בעיתונות. מי צריך את זה? מי צריך את העול הזה? להיות מפורסם נראה לי כמו רולטה רוסית, משחק עם אחוזי סיכון גבוהים מדי.

פעם חשבתי שדודו טופז הוא אידיוט מוחלט חסר כל מודעות עצמית ולא הבנתי שלבן האדם הזה יש הפרעה נפשית אמיתית. אסור לרחם על אנשים ששולחים בריונים לשבור את הפרצוף של אישה ליד הילד שלה אבל ראבאכ, עצוב. איזו קריסה מוחלטת. זו מין טרגדיה יוונית כזאת עם חטא ההיבריס והכול. העלייה לפרסום ולעושר, ההתמכרות לאהבת הקהל, ההתמכרות לאהבה העצמית, הנפילה הכואבת, התחושה שכולם בגדו בך, שגזלו ממך משהו שאתה חייב לקבל וזכותך לקבל, ואז חטא הגאווה שגורם לך לעשות מעשה נוראי שממנו כבר אין חזרה. אוי ויי.

היום שמעתי שלסוזן בויל יש פיגור שכלי קל. הידעתם? כשהסיפור פורסם לראשונה דווקא התרגשתי כמו פתיה אבל עכשיו כל הסיפור מריח לי כמו ניצול נוראי. בואו ניקח מישהי שנראית משהו מזעזע אבל יודעת לשיר, נרקח מין סיפור סינדרלה בדוי שבעצם משפיל אותה והופך את כולנו לצבועים (הו, כמה מרגש! מכוערת שיודעת לשיר!) ואז נבקש מהסינדרלה לשיר לנו כל הדרך אל הבנק בזמן שאנחנו הולכים לספור את הכסף שהרווחנו ממנה. עכשיו סינדרלה איבדה את סנדל הזכוכית ואיפה הנסיך שירוץ אחריה ויעניק לה את ה"וחיו בעושר ואושר" שלה. אני באמת מקווה שמצבה של סוזן בויל ישתפר ושהיא תצליח כזמרת בלי קשר לתאבי הבצע מהתוכנית הבריטית ההיא.

אני רואה שזה הפך להיות פוסט טלוויזיוני אז הנה אני ממשיכה בקו הזה.

באטלסטאר גאלאקטיקה! נהגתי לחשוב בעוונותיי שזו סידרת מד"ב מייבשת עם יריות וכל מיני "שגר אותי, סקוטי" שכאלה. פעם אחת יצא לי לבדוק הכצעקתה והסתבר לי שטעות קשה בידיי! זוהי בעצם סידרה שמדברת על משמעות החיים, דת, אלוהים, אדם נגד מכונה, פוליטיקה ומבנים חברתיים.

לא אכביר במילים על המשמעויות הרבות שמצאתי בסדרה הזאת. מה שכן, בא לי לתהות בקול רם: איזה סמים לקחו התסריטאים של התוכנית שלקחו שיר של ג'ימי הנדריקס והפכו אותו למין כלי בתוכנית אלוהית לגאולת המין האנושי והרובוטי? איי קיד יו נוט, פיפל! כלי שרת אלוהי!  

הנה השיר בגרסה הבאטלסטארית שלו. אחלה שיר, אין מה לומר. ממש מרגישים את סוף העולם. מדי פעם דמויות בסידרה ממלמלות ללא יודעין משפטים מתוך השיר שגורמים לצופה למלמל בתורו: וואאאהההה! איזה מיסתורין! מה משמעות הדבר???

אל חשש, בפרק האחרון מתברר תפקידו הקסום של השיר באחרית הימים וזה די מגניב. בכלל, אחלה אחלה של סאונדטראק יש לסידרה הזאת.

הנה הגרסה ההנדריקסית של השיר.

הסידרה נגמרה לא מזמן והתסריטאים עשו עבודה די סבירה בלסגור את כל החידות שנוצרו. פה ושם הם תפרו חורים בתפרים די גסים אבל לא נורא, נסלח להם.

יאללה, אני הולכת על הקו הטלוויזיוני בפוסט הזה עד הסוף:

הנה קטע קורע מצחוק מ- "30 רוק". מי ידע שלאלק בולדווין יש כזה כשרון קומי מעולה? ראיתי את זה עכשיו בפעם החמישים וזה עדיין ממש מצחיק אותי.

ועוד קטע היסטרימאיך פגשתי את אמא- הדמות רובין המגניבה והנבונה מתוודה שהיא הייתה כוכבת פופ טינאייג'רית בקנדה. הטוויסט הזה היה כ"כ מוצלח עד שהפיקו לדמות עוד קליפ פופי היסטרי, גם הוא מלא בבדיחות על קנדיים.

איזה יופי איך הפוסט התחיל מדכא ונגמר קומי. אני מרוצה.

אויש, רציתי לכתוב על הביקור שלי במאה שערים בירושלים.

היה כיף חיים. מחר אצרף תמונות להמחיש את גודל החוויה.