לפני שלושה שבועות התארחתי אצל משפחה חרדית ב"מאה שערים" עם אחותי התאומה שכידוע או לא, חזרה בתשובה לפני כמה שנים ("כמה שנים" אבל זה נראה כאילו זה היה ככה כל החיים).
אין לי מילים לתאר באיזו קבלת פנים חמה קיבלו אותי בני המשפחה הזו. לא הרגשתי אי-נוחות אפילו לשנייה. בנות המשפחה הזאת הן בערך הנשים הכי חמות ומצחיקות שפגשתי בחיים. (עם הגברים לא החלפתי מילה, כנהוג, אבל גם הם היו מאירי פנים). השיחה קלחה כמו מים, האוכל היה נפלא (התמכרתי לחזרת! אני בקריז קשה) וזו הייתה באמת חוויה אנתרופולוגית מאוד מעניינת.
הכי הופתעתי מהשימוש ביידיש. ידעתי שב"מאה שערים" יש עניין כזה שמעדיפים להשתמש בחולין ביידיש ולא בעברית אבל עדיין היה מוזר לראות פעוטות וילדים מנהלים שיחה ביידיש בטבעיות שכזאת. יידיש מתקשרת לי בצורה אוטומטית עם דברים לא סימפטיים כמו גלות, שואה וריקבון, וכשפה שאבד עליה הכלח שרק אנשים זקנים משתמשים בה, ואילו שם ב"מאה שערים" זו שפה חיה ותוססת. הילדים הצעירים יותר של המשפחה אפילו לא ידעו עברית, אלא רק יידיש.
המשפחה המארחת סידרה לנו לינה בדירה של משפחה שיש לה איזשהו קשר משפחתי למישהו חשוב בעולם החסידות. בעצם, גם המשפחה שאירחה אותנו קשורה איכשהו למישהו ממייסדי "נטורי קרתא", אם אני לא טועה. אני לא סגורה על זה, אחותי כבר תתקן אותי. בכל מקרה, המשפחה איננה שייכת ל"נטורי קרתא" אלא לזרם אחר שאני לא זוכרת את שמו (איזו פסקה מלאה בסניליות).
(אגב, - לאחר בדיקה בויקיפדיה- אכן הם קשורים לאחד ממייסדי "נטורי קרתא" אשר פרש מהזרם בשלב מסוים).
צילמתי כמה תמונות חביבות מהמרפסת של הדירה הזאת:
עוד תמונות אקזוטיות שצילמתי ב"מאה שערים":
המשפחה המקסימה הזאת, חוץ מלארח חילוניות עם לב זהב כמוני, מארחת בצורה קבועה כמה משפחות של מתגיירים שכבר הפכו לבני בית שם. הייתה שם משפחה שבה האמא היא קנדית והאבא הוא נורווגי במקור (הם בכלל נראו כמו אמיש! הייתי מעלה תמונות שלהם אבל זה נראה לי לא הוגן), הייתה שם גיורת פרואנית ועוד אחת שאני לא זוכרת מאיפה היא במקור (גם קנדית?). והם כולם היו שם עם המוני הילדים שלהם.
תתארו לעצמכם משפחה חרדית עם הילדים והנכדים הרבים שלה ועם האורחים ועם הילדים של האורחים, וזו עוד הייתה שבת רגועה יחסית!
אחת הבנות של אם המשפחה (שהיא בת 31 עם 6 ילדים משלה) שאקרא לה "מילה" (כי היא נורא מזכירה לי מישהי בשם הזה שהכרתי פעם), לקחה אחרי הארוחה אותי ואת אחותי לטיש באחד מבתי הכנסת שם. זה היה מראה ממש מעניין. חבל שאי אפשר לצלם בשבת.
זה אולי המקום להעיר ששתי אחיותיי (אשר שתיהן חזרו בתשובה) שייכות לזרם הליטאי ולא החסידי, ולכן "מאה שערים"הייתה חוויה חדשה לחלוטין. במישור הויזואלי למשל, השוני הוא שבזרם הליטאי הגברים לובשים חליפה שחורה ומגבעת שחורה, ואילו בזרם החסידי, הגברים לבושים בחליפות כאלה:
טוב, זה סתם היה תירוץ בשבילי להעלות את התמונה של החסיד. אם אתם רוצים באמת ללמוד קצת על ההבדלים בין הזרם הליטא לזרם החסידות אתם מוזמנים לצלול לערכים ליטאים ו- תנועת החסידות בויקיפדיה.
בכל מקרה, השבוע התקשרתי ל"מילה" והסכמתי להצעתה שנעשה חברותא מדי יום ראשון. אני קצת חוששת שאולי קפצתי מעל הפופיק עם העניין הזה. לא נורא, אם אני אראה שזה מכביד עליי אני אדבר איתה על כך. אני מקווה שיהיה נחמד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
