הטריק הוא לא לשאוף זבובים

ושוב אני בתקופת ביניים מוזרה, זמן דמדומים שבו אין הרבה הבדל בין יום ולילה, ובין יום אחד ליום שני. אני מובטלת כבר חודש וחצי ואני די מתחילה להתחרפן מזה. למעשה, הנקודה החיובית היא שאת שיא ההתחרפנות כבר עברתי. בואו רק נגיד שבנקודה מסוימת העולם הפנימי העשיר שלי התחיל להיות עשיר מדי, והוא בכל מקרה עשיר מאוד גם בימים רגילים. (חבל שאי אפשר להמיר עולם פנימי עשיר בחשבון בנק עשיר או אפילו באיזה נזיד עדשים טוב). יכול להיות שזה עדיף ככה כי בלי העולם הפנימי המופרע שלי באמת הייתי משתעממת.

אני אמורה עכשיו להיות בשיאו של חיפוש דירות קדחתני בתל אביב (או באזור תל אביב, אני לא קטנונית) אבל בינתיים החיפוש הקדחתני מתבטא רק בהסתכלות קדחתנית במודעות של דירות ב"הומלס" ובמחשבות לוזריות של "אז איך לעזאזל מגיעים לשם?" (זה נורא מפחיד לתכנן חיפוש דירות בעיר אחרת כשאת נוטה ללכת לאיבוד בדרך מהמעלית לפח הזבל). רק פעם אחת אזרתי מספיק אומץ להרים טלפון למודעה אבל לא ענו לי (וקצת נשמתי לרווחה).

אני מוכנה לשלם למישהו שייתן לי כמה סטירות לחי הגונות כדי שאתחיל להתקשר למודעות ברצינות כי חבל, אני סתם מתבזבזת לי פה ואני לא נהיית צעירה יותר.

ומה הקטע של אנשים לפרסם מודעה בלי תמונה של הדירה? זה באמת לא כזה קשה וזה עושה הבדל ענקי. ומה הקטע של אנשים שכבר טורחים ומעלים תמונות של הדירה, כולל שתי תמונות של הסלון (אחת בערב ואחת בבוקר), תמונה של המרפסת, של השירותים ושל המסדרון, אבל אפילו לא תמונה אחת של החדר המדובר? זה די מעצבן אותי!

מה עוד קרה בזמן האחרון חוץ מהתפטרותי הדרמטית?

1. נפגשתי סוף סוף עם אש"כ המהממת באדם (ביחד עם נועה הבלתי נלאית). היה מגניב לגמרי! היא אפילו חמודה יותר ממה שדמיינתי, שזה המון המון חמידות. איזה כיף לה, היא ממש מצחיקה ושנונה ויום יבוא והיא תכבוש את העולם וכולנו נהיה עבדיה הנרצעים! ואני ממש מצפה לזה.

2. -היה כאן משפט-.

3. התפתחויות קלות בספר שהתחלתי לכתוב (כתבתי כבר קצת יותר מעשרה עמודים שאני עכשיו מנסה לכתוב מחדש כדי שיהיו פחות גרועים).

4. מצאתי את הסרט ההודי שבו השתתפתי כניצבת שמשחקת זונה ביוטיוב.

פה תקפצו ל 01:30. אני עם המגדל על הראש, לובשת כחול.

http://www.youtube.com/watch?v=vVW26qdFnt0&feature=related

 סיפור מצחיק לגבי זה: הבמאי ביקש שמישהו מאיתנו תגיד "so how was it last night?" ואני ויתרתי מראש כי ידעתי שאני אתחיל לצחוק (אני נקרעת מצחוק כשאני נבוכה או עצבנית) אז החברה שלי התנדבה. כשהתחילו לצלם נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי "לא לצחוק, לא לצחוק, לא לצחוק" ואז היא פלטה את המשפט שלה בצורה ממש משונה, ולא התאפקתי וצחקתי. כשהפסיקו לצלם והבמאי התקרב, התחלתי להתנצל במבוכה על שצחקתי, והבמאי אמר "לא, לא! זה היה מצוין! זה ממש נראה טבעי ככה! אנחנו עכשיו נעשה את זה שוב, והפעם היא תאמר את המשפט ואתן תצחקו!". וכך היה.

היה מצחיק לגלות שדיבבו את כולנו (גם את המשפט וגם את הצחוק שלנו).

בקיצור, אם מישהו יודע על דירת שותפים חמודה בתל אביב הוא מוזמן לשתף אותי בכך. אני ממש נכס בתור שותפה! אני נעימה ונוחה, יש לי טעם ממש חביב במוזיקה ובסרטים ובאמנות, ובלילות אני הופכת לשוקולדה ענקית שלעולם אינה נגמרת.

באיחולי התפקסות לעצמי וגם לכם.