גבר של גברים

המחנכת שלנו בכיתה גימ"ל החליטה שילד שלא ראה את זריחת השמש

הוא ילד שהפסיד מנפלאות הטבע והאל. [ נו טוף, היו לה אז עוד אמונה ותקווה באל הזה]

וכך בשעה ארבע וחצי בבקר של יום אחד הצטופפנו על הגבעה עליה היה ביה"ס והבטנו למזרח.

היינו כולנו, כולל יגאל

האהבה החדשה שלי.

ילד שרירי, נמוך, שחצן ודי בינוני בלימודים

ומי התאהב בו, אני

ומי התחבק אתו והתחכך בו ללא הרף, אני

ומי ישב בתוכו כמעט עם הזריחה, אני.

שנים אח"כ עת נאלצתי לחדור אליו גם נאלצתי לצווח בהתרגשות - אני אוהב אותך.

עשיתי זאת לזכר ימי כיתה גימ"ל המאושרים.