גבר של גברים

כך אני נזכר בדביר, שהלך לבלי שוב אל זרועות אחרות, חיים אחרים, מקומות אחרים

יושב במרפסת

רגליו מפושקות לרווחה, וביציו הזהבהבות נשפכות החוצה

ואני, ככלב בא על ארבעותיי, מסניף, מלקק, דוחף את האף עמוק למקור הריח

פי נפער סביב המוט האדמוני החזק מכל

ובתנועה אחת

הופך את הנפלא על בטנו, טועם את חורו האלוהי

מלקק את תעלת האהבה שלו

וחודר אליו בעוצמה עזה, בצעקה

והחתולים למטה, בחצר, בשמש מיללים בזעם.