גבר של גברים

הפוסט הזה מוקדש לאחד הבלוגרים המקסימים ביותר שיש ברשת, פלאפר

http://www.quintasbosqueverde.8k.com/la_zona.htm

בן כמה הייתי אז, בן 13 או 14. הייתי בכיתה חי"ת. צעיר, טיפש, שחצן וחרמן. אבל את זה כל מי שעוקב אחרי יודע. מה שאתם לא יודעים שהתאהבתי נואשות באחות בית הספר. הגיוני לגמרי להתאהב באחות בית הספר אם אתה סטרייט פצוע וזקוק למגע נשי-אמהי-סקסי. אבל לא הייתי סטרייט, לא פצוע ולא חסר באהבת אם.

התאהבתי בה בניגוד לכל הציפיות והאפשרויות. היא היתה בגובה 175 סמ' בערך, שיער שחור קצוץ, חזה בינוני, מבנה גוף די מרובע. כלומר חסרה לה צורת האשה הטיפוסית.

היא לא היתה נחמדה בכלל. היה לה פה מלוכלך, היא היתה ישירה. היא נגעה ומיששה בכל מקום שרצתה.

התאהבתי בה

היה לה אופי מחורבן במיוחד וכל דבר עצבן אותה. החבר'ה קראו לה מרוקאית בגלל התקפי הזעם שהיו לה.

כיתה חי"ת, נגמרה שנת הלימודים. טקס סיום. מי האדיוט שהולך להיפרד מאחות מבית הספר, ועוד ליד כל בית הספר , אני.

אני מתקרב אליה ואומר לה: אחותי את מה זה יפה!

שניה אחר כך חטפתי סטירה שלא מהעולם הזה. [ זו עובדה  ביוגרפית לגמרי]

לא הבנתי מאיפה זה בא. הבטתי בה ואז נפתח הפה שלי. כמות הברכות, האיומים והצעקות שיצאו ממנו הריצו את מנהל בית הספר ואת המחנכת שלי למקום.

הצבעתי עליה ביד רועדת ואמרתי: היא נתנה לי סטירה.

הבהרתי חד משמעית שאמי, שידועה כעושת צרות, בדרך לבית הספר ואני ממש מרחם עליה, על האחות.

זו היתה האשה האחרונה שזכתה שאתאהב בה.