גבר של גברים

אכן, חגיגת שנה מלאה.

הנה הפוסט הראשון שלי.

לא להאמין. נו טוב להאמין.

וזאזי אתי מהפוסט הראשון - וואווווו

אחת הסטיות שלי, מזה עידן ועידנים היא לבדוק את התחתונים של השרירנים. לראות מהי הפרופורציה בין הגוף המנופח לבין אותה חבילה בין רגליו של המנופח.

כולם יודעים, אני מקווה, שהזרג אינו שריר כי אם רקמה ספוגית הסופחת דם בזמן ההזדקפות ולכן היא נפוחה, כמו ספוג מלא במים. [מה? לא ידעתם?]

נתחיל בקצת היסטוריה. הנה שרירן שלא ממש טרח לנפח את עצמו, וכדרכם של היוונים, תמיד יש פרופורציות.

הרקולס

אם כי כאשר מסתכלים טוב טוב בחלציו, לא נראה שיש משהו ראוי להערצה ו/או להערכה, אבל תמיד יש הפתעות, וזין נח אינו כמו זרג זקוף.

השאר לבושים כמובן באזור חלציים מזערי. בואו נציץ בהם קצת ונגחך, לפחות אני אגחך:

מה אתם אומרים? לארנולד יש קטן? גדול? נראה שהשריר מתחת לתחתון מצד ימין גדול יותר מהזרג שלו. שימו לב לבחירת התחתון השחור על מנת לטשטש כל רמז לחבילה ולגודל שלה.

הבא בתור

מה אתם אומרים על הקבוצה הזו. על פי הדעות הקדומות המקובלות, כל אחד מהם מחזיק צינור ארוך ועבה, ממבט כזה, אי אפשר לדעת. ההוא עם הורוד נראה די עגום, הקיצוני בשחור דווקא די מבטיח.

יש עוד

הפאתטיות במיטבה. שימו לב היטב לבליטונת הוורודה/הסגולה המסתתרת בין ירכי הענק. לפעמים אני חושב שפיתוח השרירים הוא פיצוי על זרג קטן. כאן, אפילו זרג גדול לבחור, הוא נראה כל כך קטן שבא לבכות ולרחם עליו.

זו כבר ממש בדיחה, אם כי על פניו נראה שלבחור יש צינור רציני - עבה ככל הנראה בין רגליו, והתחתון נראה כמו עומד ליפול מכובד המשקל הטמון בו - פחחח

לא סיימתי,

שימו לב לגרימק האמיץ המראה צדודית זרגו לכל חפץ. לפחות נראה שיש לו מה להציע לחובבי הזרגים והשרירנים.

אף אחד מאיתנו לא מאמין, או לא רוצה להאמין, שפעם בעתיד הרחוק יתכן ויצטרך לממן את צרכיו המיניים. רבים מאיתנו גם לא צריכים לממן כלום.

כשאדם בגיל 20+ , נראה טוב וכוכב לרגע של הסצינה ההומואית באזור מגוריו, כאשר מישהו מבקש ממנו כסף עבור סקס, סביר להניח שהוא "יתעלף" באוחציות ראויה או יפנה בבוז את אחוריו למבקש הכסף.

מעשה שהיה כך היה.

הסתובבתי בין משעולי הגן שם בליתי תקופה ארוכה מאוד. חרמן, לא רגוע.

לפתע עובר מולי בחור מעט מבוגר ממני, לבוש במדי צבא, נראה טוב, סקסי ובהחלט ראוי לסיבוב בין השיחים.

נכנסנו בין השיחים. התחיל מגע מזערי, כלומר מיששתי את סחורתו והוא את סחורתי, ואז: "זה יעלה לך כסף".

כמעט נחנקתי.

כסף?

מה אני כל כך זקן שאתה מבקש ממני כסף?

והוא בשלו - זה עולה כסף.

התעצבנתי. נזפתי בו בחביבות אמהית משהו: מותק אם מישהו צריך לשלם זה אתה לי ולא להיפך.

אז אתה לא רוצה לשלם, הוא שואל/אומר.

כאן נקלעתי למאבק כוחות פנימי. מצד אחד הכבוד של האוחצה עמד במבחן מצד שני, לקנות סקס? בטח אוכל לבקש ממנו שיעשה לי כל דבר שבא לי בראש.

טוב, כמה אתה רוצה, שאלתי

הוא נקב בסכום די מגוחך, אבל אני כבר לא ממש התענינתי.

יצאתי מהשיחים ואחלתי לו בהצלחה.

הוא קילל אותי עשרה דורות אחרונית, שיהיה.

כשהייתי בכיתה ז', הייתי חרמן במידה בלתי רגילה, ורגלי בנים, חזות של בנים ענינו אותי יותר מהבנות ומה שקרה להן.

אם כי נכנעתי בהתחלה ללחץ החברתי הלא מתון, והשגתי לי חברה, שאחרי שבוע כבר לא היתה חברה שלי יותר.

היו אתי בכיתה ארבעה שמצאו חן בעיניי מאוד.

מהם שמעתי על סיפורי האוננות בצוותא, ומאחד מהם השגתי הסכמה עקרונית לשיעורי אוננות.

אבל עד שהוא לימד אותי לאונן, נדלקתי על אחר, שחרחר ומדליק עם צלקת על הזין.

זכינו לכך ששיעורי ההתעלמות שלנו בקיץ היו בבריכה העירונית, וכך בין קפיצת ראש לשחית חזה פיתיתי את בעל הצלקת למפגש אוננות והשוואת זרגים משותפת בשירותי הבריכה.

וכך, אחרי שהפשלנו מכנסיים והשווינו גדלים וצלקות, התחילה אוננות משותפת וחיכוך משותף בתא.

לא שוכח את תחושת החרדה הקטנה, את רגשי האשם אחר כך.

הכי מפתיע שכלל לא חששתי או פחדתי שהוא יספר לכולם עליי.

זה הראשון שלי

בן גילי

כיוון שהחלטתי לפרוס כאן את תולדות חיי, יש לי בעיה אחת מציקה.

התחלתי את חיי המיניים הפעילים בגיל 12 וחצי, כאשר בניגוד לכל חבריי שעסקו באוננות בצוותא ובתחרות מי יגמור יותר מהר, אני לכדתי את החתיך של הכיתה בתא השירותים בבריכה.

אני אוהב תמונות מאוד.

אין סיכוי שאביא ולו תמונה אחת של ילד.

 מה אתם מציעים? 

לא, זה לא יהיה פוסט ארכני על תשוקותיי הסמויות. כבר כתבתי חלק מהן, והבאתי תמונה של מתאבק שרירי.

האמת המרה היא שמתאבקים ושרירנים מעולם לא הצליחו ל"עשות" לי את זה.

הגוף הגברי עתיר השרירים, החזה המפותח עד שהוא נראה כמו ציצי של בחורה לא מעניין אותי, מעולם לא ממש ענין אותי.

חיפשתי תמונות ברשת שיצליחו להדגים את כוונתי, ומצאתי הרבה תמונות של הודים, כזו למשל:

או התמונה הזו:

אבל אני גם נוטה אל הבהירים, ולא רק אל הגבר הכהה, המסתורי שמזקיף לי תוך שניה, כמו התמונה הנאיבית הזו:

ככה אגב נראה אחד האהובים שלי, אחת מאהבותיי הגדולות, שהשתרעה על פני חמש שנים ארוכות ומספקות.

אולי באמת הגיע הזמן שאתחיל ליצור פה סדרת הומאז'ים למאהבי הגדולים, ולמאהבי הקטנים.

יהיה מצחיק.

אני חושב שהייתי בן עשרים ומשהו, כשראיתי בפעם הראשונה תחרות היאבקות בידורית, ולא את השעממון האולימפי המסווה פעילות מינית-אגרסיבית בין שני גברים במסיכת "היאבקות".

גברים גדולים, שזופים, מפותחי שרירים משעות אימון במכוני כושר מבצעים תרגילי לולינות מורכבים, נופלים קמים, חוטפים מכות רצח ומעניקים מכות דומות.

יש משהו אירוטי-מיני והומוסקסואלי בסיסי בהתאבקות הזו, למרות המאמץ האדיר של מארגניה ומשתתפיה להתעלם מהפן ההומוסקסואלי שבה.

בשנה האחרונה חזרו לשדר תחרויות היאבקות בידורית, וכמובן אני צופה בתחרויות אלו בדביקות רבה.

אחד הדברים שהכי מוצאים חן בעיני אלה המתאבקים "המסתירים" והמתאבקים ה"מגלים", או מתאבקים שלובשים מכנסים ארוכים, והחבילה מאורגנת כך שלא תבלוט, ואולו שלובשים בגדי-ים, תחתונים שמבליטים את החבילה.

גם במחלקת ההבלטות יש גישות שונות, ותמיד כשאני מתבונן במתאבק בשם "רנה דופרי" אני נזכר בסיפור על נוראייב שהכניס לתחתוני הריקוד שלו זנב חתול כדי להעצים גבריותו, הדופרי מקפיד שחבילתו תיראה היטב, לכל אורכה. יש אחרים שרק דואגים ל"התכסות" וזו חבילה שמרנית של תחתונים שמטרתם לא "לפתות", ויש כמו "בוקר טי" מתאבק שחור, שדואג היטב שיראו איך חבילתו מאורגנת בצורה מסויימת בגלל "גודלהּ".

כל הדיון הזה הוא בשביל מתאבק אחד שמחרמן אותי באופן קבוע בשם "רנדי אורטון". אז הנה כמה תמונות מדליקות של אדם לא יפה במיוחד, עם גוף מטופח במיוחד.

ושיגידו לי שהם לא משתווקים גם לקהל הומוסקסואלי.

פחחחחחחח