גבר של גברים

הקיץ כבר מגיע לסיומו, אם כי הלחות בגוש דן לא התמעטה, אם כי צריך להדליק מזגנים והסדינים מוצפי זיעה ומדי יום יש להחליף אותם, כמו במלון 5 כוכבים.

רק שבמלון מישהו אחר מכבס, מייבש ומציע את המיטה, ואילו אצלנו, זה אנחנו.

אבל אי אפשר אחרת.

אנחנו ככל הנראה נתחפף מהארץ לחודש החגים [ אל דאגה, לפ-טופ ומקלדת בעברית ילוו אותנו]. טרם החלטנו לאן, אבל אולי כנראה לסיני, לחושות של הבדווים. [כבר מפנטזים על פיתוי בדווים חסונים לשלישיות].

אתמול עשינו סיבוב קניות [shoping] ברחוב ביאליק, קניון איילון וקניון עזריאלי.

אני לא מצאתי לעצמי דבר וחצי דבר. [יש חתונה בקרוב ואני זקוק לזוג מכנסיים חדש]

דביר העמיס על עצמו קרמים, תחתונים, רצועות שעווה, מכנסיים, חולצות, נעליים...

הייתי באלם ובהלם

והוא היה על גבול האורגזמה

בטח היה לנו סקס משגע

מזל שלא אני צריך לשלם עבור כל הסחורה שהוא קנה.

גיליתי שאני אוהב לשבת בבית קפה אתו ולנשק אותו, ללטף אותו כל הזמן.

אבל אני לא עושה את זה.

אני שונא כשעושים לי את זה.

אז בבית, ברגע שנכנסנו וזרקנו את כל שקיות הקניה לצד מייד התנפלתי עליו.

אמרתי שהיה לנו סקס משוגע? כן אמרתי

<אז מה רצה קארא לספר לנו? שהיה לו סקס מטורף עם דביר. תחדש קצת קארא

אז ככה, כיוון שאמא של דביר במצב מאוזן פחות או יותר, ולא צפוי לה מוות מיידי, וכיוון שדביר עבר תקופה קשה, ובגלל שאבא שלו מעוניין בראש השנה בשקט מוחלט מכל השבט, והוא לוקח את זוגתו לנופש רק לו ולה, מה נותר לנו שנינו לעשות?

לי אין חשק לפגוש את המשפחה שלי, כולל את אבא שלי עם החבר שלו.

אז החלטנו לטוס לחו"ל קרוב, לקהיר.

או שנטוס ליוון הנשרפת

או שנטוס לירדן

או שבכלל נטוס  לאמשטרדאם שאנחנו אוהבים

או אולי לפאריז

או

<או שנתכרבל יחד במיטה ולא נצא ממנה כל החג >

או טובות באופן מסויים.

אמו של דביר שוחררה מבית החולים ונשלחה לביתה. הרופאים רמזו על אפשרות החלמה.

השמחה שאחזה בדביר היתה מופלאה.

הוא קפץ ורקד בדירה

הוא כנמעט "אנס" אותי פעמיים מאושר

הוא דיבר בטלפון עם כל השבט שעות.

סייח צעיר ומפורע הדביר שלי.

זה שבוע לא קל השבוע הזה, אבל לקראת סופו אבי דביר הודיע לדביר:

עד כאן.

הוא מודה לו על העזרה, אבל נמאס לו לראות את הבן שלו ככה "הורג" את עצמו.

הוא דיבר גם עם אשתו האהובה, אמא של דביר, ושניהם לא רוצים את דביר

בבית החולים בסוף השבוע.

אז הלכנו לסרט.

ואחרי הסרט הלכנו לבאר/פאב של הומואים, ודביר חטף "בחילה" משוק הבשר.

אז, הלכנו לטייל ברחובות העיר

כמו זוג נאהבים צעיר.

נעצרנו תחת עצים יפים, או פנסים מאירים במיוחד

התנשקנו, והבטנו זה לזה בעיניים.

בכל גן ציבורי קטן ישבנו על ספסל לפחות 10 דקות והתמזמזנו "נואשות" כמו

כל זוג צעיר מוצף בהורמונים.

כשהגענו הביתה,

ישבנו על המפרסת.

הוצאנו מזרון למרפסת,

ושכבנו במרפסת על המזרון

והיה נפלא. ראינו את השמיים, שתינו עארק, אכלנו זיתים

נגענו ומצצנו, נישקנו וליטפנו, צעקנו ובכינו.

איך עוזרים לאדם צעיר להיפרד מאמו האהובה?

אמו מתיבשת ונעלמת במהירות

האדם שהוא הכי אוהב בעולם, נעלם.

הכאב הנורא מכלה בו כל חלקה טובה.

אני מחבק ואני בוכה אתו, ואני מנסה לעודד

אבל אוחז בי פחד גדול שדביר מיואש

שדביר לא מאמין למה שקורה

שבן הזקונים, אהוב האם מתעמת עם אחד האגרופים הכי גדולים של החיים.

לא רוצה להיות במקומו אבל אני אתו.

אמא של דביר חולה וכל השבט עסוק בהתארגנות לעזרה לה.

גם דביר כמובן, וגם אני כבן זוגו מחוייבים להציע את שירותינו

או הצעות אחרות כדי לעזור למשפחה ולאמו.

מעניין לראות איך דביר מתייבש בגלל החרדה לאמו ולגורלה.

החן, השמחה, הסקסיות נידפות ונעלמות ממנו, והוא הופך לקליפה

יפה אך ריקה, לפעמים מיואשת בעיקר דכאונית ושתקנית.

כמובן שאנחנו בתורנויות בבית החולים, יחד

דביר לקח חופשה מהעבודה, אני לא יכול

ואני גם מטפל בו לא רק באמו.

הפחד גדול מאוד.

גם לכם יש לפעמים ימים שהם "סתם ימים", כאלה שאין בהם שום התרחשות דרמטית, ושום אופי של "דרמה-קווין" לא מצליח להכניס בהם ענין, אפילו מתאמצים נורא

ככה עברנו את יום חמישי ואת יום שישי ונראה לי שגם שבת יהיה יום כזה.

מחד זה פנטסטי. קצת רוגע, קצת שלווה לנפש הסוערת

מאידך רוגע ושלווה זה לגיל 70 ואני רחוק מהגיל הזה מאוד.

אז איך מייצרים דרמה? איך מערערים קצת את השלווה הזאת?

אפילו למחשבות האלה אין לי "כוח".

התישבתי על המרפסת, עם העיתון ביד. מולי יושב דביר המקסים עם העיתון ביד.

ואז, מרצון או שלא מרצון עיניי נמשכות אל רגליו השעירות

אל החבילה הבולטת

והדרמה מתחילה

משחק החיזור הקבוע שלנו.

<עד עכשיו הוא לא אמר שנמאס לו מזה>