לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

My FRIENDS ARE HOTTER =]


כינוי:  LILCH

בת: 28





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

6/2009

....................... משפחה


מדהים איך שהדברים הכי בסיסיים כ"כ מרגשים אותי. הדברים הכי ברורים בקשר שבין אמא ובת, קורים לי בתדירות כל כך נמוכה עד כדי כך כשהם קורים, אני מגישה כאילו כולי מוצפת במין נוזל כזה מהרגליים ועם הקרקפת שנותן לי תחושה של שלמות, שממלא את הריקנות שיש לי בנושא הזה של אמא ובת. הדברים הכי קטנים כמו חיבוק. מתי פעם אחרונה קיבלתי חיבוק מאמא שלי? ביומולדת שלה.. זה אומנם היה לא ממזמן אבל לפני זה לא זכור לי שהתחבקנו. וזה בהתחלה הרגיש כל כך טוב, אבל אחרי זה זה דיכא אותי. כי&nbsp;אני יודעת שזה צריך לקרות כל יום בערך. אבל זה לא קורה. דברים רגילים כמו נשיקה על הלחי, לא נראה לי קרו בזמן האחרון.

מתי פעם אחרונה דיברנו? חוץ מעל מבחנים, או על כסף? וזה קשה לחיות ככה. חלק אולי לא מבינים את זה, אבל זה באמת קשה לחיות בלי אהבה של אמא. ואפילו להפך, עם הרגשה של שנאה. עם ריבים בערך-כל-יום. עם משפטים שאני מקווה שאת חושבת עליהם ומתחרטת שאמרת אותם... כי זה כן נחרט לי על הלב, ואני לא שוכחת. ועד שלא תפסיקי לטאטות הכל מתחת לשטיח, ותבואי ותגידי לי שאת מצטערת ושלא התכוונת, ושאת אוהבת אותי ושאני יקרה לך מכל דבר אחר בעולם.. אז אולי זה טיפה ימחק, אבל תמיד ישאר סימן.. זה כל כך קשה לחיות במקום שאתה לא מרגיש בו שלם עם מי שאתה. שלם עם מה שאתה. כי אף אחד לא דואג לתת לך גב, שיש מישהו שאכפת לו ממה שאתה עושה. שלמישהו אכפת באמת כי אוהב אותך ולא סתם כי הוא אבא\אמא שלך. מישהו שישים לב מי החברים שלך, וישים לב איזה מוזיקה אתה אוהב, ואיך אתה אוהב להתלבש, ומה אתה עושה בזמן הפנוי שלך, ועל מה אתה חושב, ומה תחומי העיניין שלך, ומה הפאקינג צבע עיינים שלך.זה קשה ללכת כל יום לבית ספר ולא לדעת אם ההורים שלך ישאלו איך היה בבית ספר או לא. והם הם כן ישאלו, תשובה קצרה כמו 'בסדר' תספק אותם. בגלל שזה לא באמת מעניין אותם, הם שואלים את זה מתוך חובה. וזה ען קשה לחיות בבית שכיף לך בו רק שאין אף אחד בבית. כי אין מי שיצעק עלייך. או שאין מי שיריב איתך. או שאין מי שיגיד כמה אתה מעצבן. א שאין מי שיתאכזב ממך למרות שאתה באמת באמת כל כך משתדל. אז אתמול הרגשתי פתאום טוב, שהכל ישתנה פתאום.. שהתחלתם לקחת אותי ברצינות. שאולי התחלתם להראות סימני אהבה כלפיי? אבל כנראה זה עוד אחד מהימים האלה שאני חושבת ככה.. ויום למחרת שוב בשניה אתם מנפצים לי את התקוות.

אז זה המציאות.

וצריך פשוט לחיות אותה נכון?

בלי להתלונן יותר מדי.

נכתב על ידי LILCH , 11/6/2009 21:15  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Dandush (: ב-11/6/2009 22:28
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: הדרכה ועיצוב לבלוגים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLILCH אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על LILCH ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)