אחרי הרצאה של שעה וחצי בנוסח אם יש גן עדן, אין כמו לשבת מתחת למדרגות בפלוגה, כשמצד אחד קר לך מבפנים, אבל אתה יושב אם מעיל ב ומוקף באנשים. הפלאפון שכבר ראה המון דברים לא נעימים בזמן שהייתו אצלי. מקרתע או מנגן שירים קצת עצובים, שבקושי מצליחים להגיע לאוזניי מרוב הגשם והרעמים. אתה יושב ומחפש דרך להתחמם, אבל פיסת הרצפה היבשה לא מספיקה.... עברה שנה מאז ואני השתקמתי לגמרי למרות שנשארה בי צלקת, ומשם בגלים שקטים ומצמררים יוצא הקור הזה לאור. הפלאפון משתתק באיזושהי נקודה לטובת הגיטרה שירדה כמו מלאך מהקומה ה3, כולם מתאספים מסביב ומקשיבים לצלילים המלובים בשאגות הרעמים. אני יושב על אותה הפיסה ומנסה להתחמם, מנסה לחמם את הלב, אבל אני בחיים לא יהיה מסוגל לעשות את זה כמו שאת היית עושה... לאט לאט בסיכה וחוט את תופרת לי את החתך העמוק והמדמם, ומצילה אותי ממוות. בלי להיות בכלל מודעת לכך... את מלטפת ומחבקת בלי להיות קרובה, ולמרות זאת את מצליחה... ואני אחרי שנה לא מסוגל לפרש את ההרגשה המוצפנת ששתלת בתוכי, אבל אני מתגעגע... אליה... תדעי מתגעגע... אלייך...
אחרי המוות הראשון אין מוות שני... אני לא אתן לך לשקוע כמו שאת לא נותנת לי, מה כבר ביקשתי? סך הכול טיפה אהבה....
בואי יד ביד, בואי כי אני כאן לידך.
בואי כי אני כאן לצידך.
תחזיקי חזק כי אני כאן בשבילך.
בואי איתי...את לא תשארי לבדך...
בואי נקפוץ יד ביד נתרסק בשמים כמו שתי יונים...
בואי...
בואי ושיזדיין האולם...
בואי כי רק את ואני חשובים,
בואי כי הם לא יודעים,
בואי...
כמו זוג אוהבים...
תחזיקי חזק!.... .... ... ...
כמו זוג יונים, בשמיים... נתרסק.... ... ...
אפר נשא אל האוויר, חתיכות קטנות נישאות אם הרוח, חתיכות של משהו שלא יחזור להיות שלם יותר, חתיכות של אפר ממלאות את הסביבה, כמו פרפרים הם עולות לשמיים מתפרסות מסביב, מבשרות לכולם שהמוות כבר כאן, ובמחשבה שנייה, זה רק הכדור הקולח שאת הלב של פילח, ועכשיו נשרפו להם כמה שנים קצת שמחים קצת צובים,שעולים כמו פרפרים, הדם כבר קולח החוצה, וכבר לא נשאר זמן, ואני נשא מכאן, על אלפי פרפרים לבנים אל השמיים אל העננים...

כמה תמונות שאני צילמתי:


רוני קיסה ושוב מזל טוב הרבה הרבה אושר ואהבה ותודה לך על הפרו ^^