לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

היתה תאונה בין דמיון למציאות, יש הרוגים.


אל תאכל את הבטטה, אולי היא אחותך.
Avatarכינוי:  טוטי בטטה רוצחת.

בת: 32

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2013

כשבצד השני של הטלפון דומם, זה כי הוא נפעם מהסיפור שלי!


אחרי 3 שנים שקצת יצאתי מהקופסא..

האצבעות רצו לכתוב, אבל מהסוג הישן, פה.

יש בזה כל כך הרבה רגשות מעורבים, אני אפילו אגזים ואומר שנמצאת מולכם מישהי חדשה.

אחת שמסתכלת על החיים מזווית שאתם לא בטוח רוצים להכיר 

ואומרת לכם בפנים את מה שאתם לא בטוח רוצים לשמוע.


היום דיברתי עם אחי בוייבר 

ושיתפתי אותו בהלם שהכה בי היום בבוקר,

(הוא כרגיל חשב לעצמו ״אחותי הקטנה והמפגרת נמאס לי להקשיב לשטויות שלה״

והוא לא אמר לי את זה ובכל זאת היה צריך להקשיב, חבל.)

״זוכר שכשהייתי בבית ספר , מילאתי את המנילה ובכיתי כי לא האמנתי שזה כל כך קרוב

ושאוף למה זה כל כך קשה לבחור תפקיד (אני בסך הכל ילדה!).זוכר?״


הוא השמיע קול כלשהו שנשמע כמו הסכמה...אז המשכתי


״וזוכר שליווית אותי ללשכת גיוס ואמא בכתה? ושהתקשרתי אליך מהבסיס ובכיתי לך כי לא הצלחתי להבין איך אני אשרוד שנתיים במקום הארור הזה?״


הוא שוב השמיע את אותו קול...אז שוב המשכתי.


״וזוכר איך התרגשתי כשסיפרתי לך שקניתי כרטיס טיסה לתאילנד? ושלא הצלחתי לישון שני לילות לפני הטיסה..

(כבר לא חיכיתי לתגובה שלו, פשוט המשכתי להריץ את הכל ומדי פעם בדקתי שהוא לא ניתק...אני מקווה שהוא הקשיב, אולי הוא אפילו שקוע בשיחה מרוב שזה מעניין!!)

ואז חזרתי לארץ...וכאילו לא הייתי בארץ חודש! לפתע התעוררתי בבודפשט! אתה מאמין שאחותך הקטנה לומדת רפואה בבודפשט? אחותך שהיתה פישרית קטנה!״ 


הוא צחק ״את עדיין פישרית״


״אבל אתה קולט איך הזמן רץ?! (התעלמתי מהעקיצה) אתה סיימת רפואה ועוד מעט מסיים סטאז׳! ואיתן כבר אבא!!! אח שלנו אבא כבר כמעט שנה ויהל נולד רק אתמול, אתה קולט?!״


הוא השמיע קול של הסכמה וסיכם אותי באלגנטיות 

״אני חייב ללכת לנקות את הבית, אני גר עם שותפה עם אובססיה לניקיון.״


״אה כן ואתה עזבת את הבית החודש! אתה גר לבד! מדהים מדהים איך שהזמן רץ.(דחפתי משהו אחרון שיסכם גם) שים מוזיקה ולך לנקות״


״אני מנסה! את מפריעה לי!״

״אתה לא מדבר אליי יפה, ביי״


הזמן אכן רץ. אנחנו נשארים...עד שהזמן לוקח גם אותנו איתו ונותן לנו לחלוף.

וכולנו מתים להשאיר איזה סימן שיזכיר לאנשים שהיינו בעולם.

אם זה ילדים, מוזיקה, כתיבה...לקבל תואר ועוד תואר, תעודת הצטיינות. להשפיע, להיות מוביל חברתי.

אבל מה כל זה שווה כשאנחנו לא עוצרים שניה וסתם נהנים?

מה זה משנה מה יגידו עלינו אחרי שנמות? ולמה רק כשאדם יקר לך מת אתה אומר כמה אהבת אותו וכמה משמעותי הוא היה עבורך?

וכל כך הרבה פעמים ישבת וחשבת ״אוח אם רק היו נותנים לי שניה להפרד ממנו ולהגיד לו את הכל״

אז אתה יודע שטעית והזמן ההוא חלף ולא ישוב ואתה ממשיך לעשות את אותה טעות עם אנשים יקרים לך שעודם בחיים.

אם זה כשאתה מדבר איתו בטלפון ומת לסיים את השיחה כי בראש רצות רק המטלות של היום, מחר, שבוע הבא, עוד חודש.

אם זה עם הבן/בת זוג שלך שאתם במיטה במערומיכם...רוצים שזה יהיה קצר, ללא משחק מקדים...כי לה כואב הראש והוא רק רוצה שיהיה לו יותר קל להרדם ושהזה שלו גם ילך לישון...מתעלמים מרגע השמיימי הזה.


הזמן טס לו, אבל אנחנו עוד כאן...יש רגעים שנראים לנו כל כך טפלים וחסרי משמעות וכשהם אינם אנחנו נחשפים אליהם לראשונה.

לא אגיד לכם את הקלישאה הרגילה של נצלו כל יום כאילו הוא יומכם האחרון...כי זה מחזיק בדיוק לחמש דקות וחוזר למסלול הישן והמוכר..כי אף אחד לא חושב שמחר הוא ימות..אף אחד לא מוכן לקבל את הגורל המר הזה על עצמו חס וחלילה. זה קורה לשכן וקורה בעיתונים, אבל לי? קורע מצחוק.



אז פשוט אגיד לכם, שאם אתם אוהבים מישהו מכל הלב...(וגם אם לא מכל הלב)

הוא ישמח לדעת! כשהוא בחיים! שלא תצטרכו לומר שוב ״אם רק יכולתי....״


ואם יש רגע אחד שבו אתם עוצרים נשימה מרוב שהוא מדהים, אל תוציאו את האייפון כדי לצלם ולעלות לאינסטגרם או לפייסבוק...פשוט תהנו ממנו! 

תשאירו אותו אותנטי ומיוחד. תוכלו אחר כך לספר את הקטע הבתולי שלכם לחברים ולתת להם להפעיל את הדמיון לבד.


לא יודעת אם גרמתי לכם להתפעם או להתרגש,

אבל אני התרגשתי.

כיף לחזור מדי פעם 

טל

(אל תסתכלו בכל הדברים המיושנים והפתטיים שמקשטים את הבלוג..

זאת לא אני, זאת אני בגיל 14...ו...אתם רצים להסתכל.אוח, טבע האדם.)

נכתב על ידי טוטי בטטה רוצחת. , 31/3/2013 19:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטוטי בטטה רוצחת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טוטי בטטה רוצחת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)