אל הרי שומרון

רגע לפני שאני הולך לישון רק רציתי להגיד שהייתה לי אחלה שבת (חוץ מכמה עצבונים מאמא שלי [מקולל מי שהמציא הורים!]), ואני מקווה שהיה אותו דבר אצלכם (בלי העצבונים, כמובן [מקולל מי שהמציא הורים!!!!! ><]).

רגע לפני שינה, הצלחתי לממש את ההשראה שנדבקה לי בזמן האחרון.

שורו, הביטו וראו:

"תחילתו של עוד יום, סוף הקיץ קרב,
לבדו הוא צועד, אל פסגת הר חורב.

בעת אחרת ינהג הוא מרכבת האש,
אך החודש הזה ענווה הוא רוכש.

משיערו הלבן עד כתפיו הרזות,
פניו מאירות, ועיניו - כמחוזות.

אלפיים שנה הוא ציפה לעיתו,
העת בה אדם יכפר חטאתו.

זמנם של חסדים חסרי הגבלות
זמנו של משיח לבוא ולהיגלות.

על הפסגה מתיישב ועיניו הוא פוצה,
אל ארץ הקודש מביט וצופה.

אולי עוד היום עת משיח לבוא,
ירד לחורב לקבל פני רבו.

בעת ליל יורד הנביא מן ההר,
פניו עצובות, אך יחזור גם מחר.

א-ליה העוצב אל ביתו מדדה,
העם לא מבין, כי מלכו בשדה."

שבוע טוב כולם,

מי ייתן והשנה אכן יבוא משיח והשיר יתגלה כשקרי.

שלום לקוראי (נאמנים או לא, זה לא ממש משנה) הבלוג שלי,

אני שמח להכריז על הפוסט הראשון בבלוג!

זהו יום שישי, יום חדש לגמרי, עוד יום של שמחת חיים והרהורי קיום.

אני רוצה לפתוח בנושא שהרבה אנשים דנים בו כיום:

ההתנתקות, או לפחות הצד הדתי שבה.

אני שומע היום הרבה דעות שאומרות שכל העסק הוא הוכחה ניצחת שאין אלוקים, שאלוקים עזב אותנו, שאנחנו לא העם הנבחר יותר, וכנראה שאף-פעם לא היינו. עניתי לאחד מהם שאין קשר בין המסקנה המוטעית הזו להתנתקות, אז הוא הציג בפני שאלה: "ואם יש אלוקים, למה הוא לא ענה לכל התפילות שלכם? למה הוא נתן ל'אנשים המרושעים', כהגדרתכם, לתת חלקים מ'ארץ הקודש' כביכול?"

אחרי הרהור קצר בחרתי לצטט את אביו של החייל נחשון וקסמן, הי"ד, שנחטף בידי מרצחים ערבים ולבסוף נהרג. לפני שנתבצע המבצע הצבאי לשחררו, גייס אביו את כל עם ישראל לתפילה עצומה וקורעת לב לקב"ה, שיושיע. אך גם זה לא עזר, והמבצע הצבאי נכשל. שאלו את האבא, הכיצד לא ענה אלוקים לכזו תפילה עצומה? והוא ענה: "אלוקים דווקא כן ענה. כשביקשתי משפחה, ה' ענה בחיוב. כשביקשתי בית, ה' ענה בחיוב. כשביקשתי פרנסה טובה, ה' ענה בחיוב. כשביקשתי את ילדיי, ובהם נחשון, ה' ענה בחיוב. אבל כשנחשון נחטף, וביקשתי אותו חזרה, ה' ענה בשלילה. גם לאבא מותר להגיד לא."

וזו התשובה המתאימה ביותר לנושא.

נכון שאנו העם הנבחר, ונכון שזו ארץ הקודש, אבל לאבא מותר להגיד לפעמים גם לא.

עוד תשובה לשאלת ה"מדוע לא עזרו התפילות?", היא שגם התפילות האלה באו רק אחרי שאלוקים בחר להעמיד בפנינו סכנה, בצורת ההתנתקות. אלוקים רוצה את התפילות שלנו, ולעיתים קרובות הוא גם מקבל אותנו, אבל למה הוא חייב כל פעם להעמיד בפנינו סכנה כדי לקבל תפילה אמיתית? מדוע אין אנו יכולים, מיוזמתנו המלאה וללא איום כל שהוא, להתפלל אל הקב"ה? להגיד לו תודה, מעומק הלב, על העולם הנפלא שברא לנו? אז לפעמים אבא מתרגז, ומותר לו, וגם התפילות לא עוזרות, קל וחומר כשהם באות באיחור.

עם ישראל, התעוררו!

אנחנו בניו ועבדיו של מלך מלכי המלכים, הבה ונזכיר לו את זה!

יום טוב לכולם, ושבת שלום,

עד לפעם הבאה.