יום השואה זה יום נוראי.
כולם מסכימים על זה.
זה היום שכולם לא עושים בערך כלום..
יצא לי השנה לחשוב על כל זה הרבה יותר לעומק.
הגעתי למסקנות מאוד מאוד חשובות, דווקא בצאת היום הזה, ולא במהלך כל היום.
כל היום היה את הטקס והצפירה וכל הסרטים והסיפורים והדיבורים והדברים המזעזעים יותר אולי..
לא היה זמן כל כך לחשוב, אולי קצת, במהלך הטקס? -אולי לא כל כך אפילו.
אבל בצאת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, חשבתי על זה מאוד, והגעתי להמון דברים תוך כדי.
גיליתי צדדים טובים בי. ראיתי שיש לי כל כך הרבה!
דברים שגזלו מהיהודים אז.
לא הייתה להם מדינה.. וגזלו מהם את המשפחה, את החברים, את השכנים, את החירות והחופש לחיים, לקחו מהם את החיים.
היה להם כל כך הרבה, הם היו מאושרים כל כך.. והם לא הזיקו לאף אחד!
וראיתי שגם לי יש הרבה..
המון..
הכול!
כל מה שארצה יש לי!
אני לומדת, יש לי משפחה מדהימה וגדולה, יש לי שני הורים אוהבים יש לי אחות גדולה שאני אוהבת אותה המון, יש לי חברות, יש לי אהבה, יש לי בית חם, יש לי את תחביבים, יש לי תנועת נוער, יש לי פשוט הכול!!
יש לי כל כך הרבה, שאני התחלתי להעריך באמת את מה שיש לי, והפסקתי לחשוב על מה שאין לי..
ברור שתמיד יש שאיפות לדברים, תמיד יש רצונות וכאלה, ולפעמים גם מקנאים באנשים שיש להם משהו שאני ממש רוצה, אבל.. אם מסתכלים אחורה קצת- רואים שיש לכל אחד כל כך הרבה, שהוא מקבל כל כך הרבה מהחיים, שיש לו כל כך הרבה מה לתת, ויש לי כל כך הרבה מה ללמוד על החיים....
אז רק רציתי לשתף אתכם.
מקווה שגם אתם תסתכלו על זה ככה.
3>.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
