יפה שקיעת השמש ללב עצוב

יש לי בנות דודות מצד אבא שהן תאומות.

אני לא נפגשת איתן הרבה, אבל בפעמים שאני רואה אותן, אני כל כך שמחה, אבל מרגישה קנאה..

אני כל כך מקנאה בהן! מקנאה שהן תאומות.

שהן ממש אותו דבר.

שהן בדיוק באותו הגיל.

אחיות תאומות זה בעצם חברות הכי טובות לנצח נצחים!!..

תמיד הן שם אחת בשביל השניה.

הן הרי חדר ליד חדר.

הן מבינות אחת את השניה תמיד, בכל נושא.

שתיהן עוברות ביחד את הכול..

כל המכשולים.

כל תקופות המעבר.

כל הבעיות.

כל הפתרונות.

כל האתגרים.

כל השמחות.

כל דברי האבל.

כל האהבות.

כל ההתבגרויות.

כל הלימודים.

בהכול הן פשוט ביחד..

אחת עם השניה..

כל כך הייתי רוצה אחות תאומה :(

יש לי אחות, אבל יש בינינו הפרש של 10 וחצי שנים.

זה קצת קשה תמיד להסתדר..

אנחנו לא עוברות באותו הזמן את כל הדברים האלו..

היא כבר עברה את כל מה שאני עוברת עכשיו, ולה זה כבר נראה נורא רחוק..

הייתי רוצה עוד אחות, שתהיה התאומה שלי.

ממש החצי השני שלי.

שיתייחסו אלינו שווה בשווה, שלא יתנו פרוטקציות כאלו בבית, שלא יכעסו על אחת מאיתנו ועל השניה לא.

שלא יאהבו אחת מאיתנו יותר.

שלא יסמכו על אחת מאיתנו יותר.

שלא יסתכלו עלינו אחרת.

שנהיה אותו הדבר....

הלוואי והייתה לי באמת תאומה, שהייתה עוברת איתי את הכול, וכל דבר היינו..

 עושות ביחד.

 מכינות ביחד.

 עוברות ביחד.

 מתגברות ביחד.

 נמצאות ביחד.

 גרות ביחד..

הלוואי עליי!!