|
| 1/2010
מר אינטגרל
בכל בוקר, עוד לפני שהיה אור בחוץ, היה קם מר אינטגרל משנתו ללא כל עזרת טכנולוגיה חדשנית. היה לובש את סרבלו ויוצא מביתו.
הבוקר היה בוקר מיוחד. רק אתמול בערב רכש מר אינטגרל בעסקת חליפין מוצלחת במיוחד את חדוא. חדוא הייתה יפייפיה, חזקה ומלאת שומן. כל מה שאינטגרל יכול לבקש.
תמורת חדוא ביקש החנווני כעשרים זוזים אך מר אינטגרל שיכנע אותו שעדיפים מיני מזונות באמתחתו מאשר דמים.
פסע מר אינטגרל אל מקום משכנה של חדוא, התיישב מולה ובהה בעיניה העצומות. כה גדולות היו הן. כה יפות.
ליטף מר אינטגרל את עורה המחוספס ונשא תפילה חרישית של הוכרה.
לבסוף התעוררה חדוא, פקחה את עיניה וראתה מולה את מר אינטגרל.
על אף שחייך מר אינטגרל וכוונותיו היו טובות וראויות, חשה חדוא מעט דאגה. הרי היא לא מכירה את האינטגרל היושב מולה.
לא עברו יותר ממספר דקות עד אשר נעמד מר אינטגרל, הלך לפינת החדר וכשחזר אל חדוא, החזיק בידו דלי.
באמצעות סמרטוט מסויים ניקה מר אינטגרל את פנים הדלי, מיקם אותו בדיוק רב תחת בטנה של חדוא והחל לסחוט במקצוענות את עטיניה עד אשר התמלא הדלי עד סופו בחלב.
אך אבוי! כאשר סיבב מר אינטגרל לרגע לא מסויים את גבו אל חדוא, בעטה חדוא בחוזקה בדופן הדלי ושפכה את כל החלב על האדמה.
חדוא לא ידעה שהיא למעשה המחליפה של שושלת ארוכה של נגזרות. ראשונה, שנייה ושלישית.
מר אינטגרל ראה את כל השטח עליו נשפך החלב ונזכר בנגזרות שלא נתנו לו חלב לא משנה כמה סחט את עטיניהן.
התעצב ליבו של מר אינטגרל.
"מה עדיף?" תהה, "נגזרת, שלמרות כל מאמץ מצידי לא נותנת חלב, או, חדוא שבקלות ממלאת דלי אך לאחר שהוא מלא, בועטת בו ושופכת את תכולתו?"
רוצה שוקולד, נגזרת?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
