Damn it.

ככ הרבה זמן לא הייתי פה,

שלקח לי 4 פעמים להקליד שם משתמש וססמא

-

אני לא יודעת אם זה העובדה שהמחשב שלי עומו,

או שאולי פשוט אין לי מה לכתוב יותר,

אבל אני מניחה שזה פשוט זהו זה.

כבר שלוש שנים [09-09] ו185 קטעים.

תקופה שבאלי לזכור, והתקופות שהכי באלי לשכוח.

איכשהו התחלתי פוסט פרידה.

אני אפילו לא יודעת למה.

לא באמת באלי לסגור, ואני גם לא הולכת להפסיק לכתוב פה.

אבל. הע. לאדעת.

נמצאת בזמן האחרון במין מחסום כתיבה מטורף

שאני לא מבינה אם זה קשור באופן ישיר לזה שטוב לי.

למה, מי קבע שאפשר לכתוב רק בלדות ושירי דיכאון?

חבל. באמת חבל.

חבל שאני אקבל 50 בקומפו

אבל יהיה טוב. אני אתאפס. אני יודעת.

וזה מה שחשוב.(:

מתוך ספונטניות בשקל [וחוסר רצון להשאר לבד ביבנה]

נסענו אני ויעלי אהובתי לכנרת.

הרבה שעות נסיעה, ומעט מאוד כסף P:

וכן, לא שילמנו על כרטיס. הא, אבל כן נכנסנו למתחם. היה אש.

נהנתי, התגעגעתי, שתיתי [קצת], טחנתי, רקדתי, שרתי, שחיתי,

הצטלמתי, ברחתי, השתעממתי, נשרפתי, ישנתי ובסוף חזרתי הבייתה (:

ואו, ההקטנה מורידה מהאיכות לאללה.

את התמונה הבאה, שאני ממש אוהבת, צילמה יעל בערב האחרון, בשקיעה.

פשוט.

אצבע האלוהים, הא יעלי?

נפרדת, עד לפעם הבאה,

עם כאבים עזים ורצון להיות גבר.

באמאשלכם תמליצו. בשביל יעלי XD