חול.

חול בידיי.

כל מה שאספתי, שליטשתי, שעמלתי, מתפרק לחלקיקים חלקיקים.

נוזל מבין אצבעותיי ונעלם כלא היה.

חלקים שהוצאתי מעצמי לך.

משאירים בי חללים חללים.

והמעט שעשיתי, מפעם לפעם שביקשת עוד חלק, 

הקצת הזה שבניתי בי, מה שאספתי משולי הדרך,

מתפורר לכלום מול עייני.

כשלא ישאר בידיי אפילו לא גרגר אחד,

אקום ואעמוד שוב על רגליי,

לא אבקש ממך דבר. 

ובכל פעם אמשיך לתת עוד ועוד חתיכות מבשרי,

שיקחו, אני אומרת, לבריאות.

כשאעשה את צעדי הראשונים עם גבי מופנה אלייך,

דמותך מאחוריי לא תעורר בי אף לא קמצוץ תחושה.

אתה, חבר, הוא זה שתקוע עם חלקים של אדם שכבר לא צריך ממך דבר.