למה אני לא מאושר?

זוהי תרבות של מגזינים טלוויזיה הורדות סרטים ומוזיקה בחינם.

כל אלה מחנכים לערך העליון- צרכנות. הערך הזה מטרתו היא לסובב את גלגלי הכלכלה. הכסף, שהוא הכוח, השליטה, הוא המניע את החברה.

החינוך מת. היוםה הדגש הוא על הצלחה האישית והבידור.

בפני כל אדם עומדות שלוש אפשרויות (כמובן בפני מי שמודע לכל אלה):

א. ללכת עם הזרם. ככה עובד העולם, "לי, כאדם פרטי אין מה לעשות נגד זה זה". זוהי אחת מתופעות הלוואי של האינדיווידואליזם- חוסר אמונה בכוחה של הקבוצה וההתאגדות.

ב. התנגדות. האפשרות האצילית משהו. באמצעות תנועות נוער, עמותות, טלוויזיה החינוכית..

באפשרות הזו אין ביטחון כלכלי מוצק במיוחד. היא כמובן נותנת משמעות, מספקת וממלא את האדם בתחושת שליחות. כמה שיותר תחבוט באלטרואיסט ובפציפיסט וכמה שתקשה את דרכו, כך ירגיש יותר גאווה ויותר בטוח בצדקת מטרתו. פציפיסט מאושר זה פציפיסט שסובל, שקשה לו, שמרגיש עצמו קדוש מעונה. אין

 אושר גדול יותר לאנרכיסט, מכך שירביצו לו שוטרים- זה רק מוכיח את טענתו.

השמאלנים הקיצונים לא חושבים על מה יקרה אם תיפול חומת ההפרדה. מהי יעשו עם כל המחבלים והפנאטים ולאיזה כיוון יופנה כל הנשק הנאגר ברצועה. הם רק רוצים להפיל אותה בחיוך צדקני.

ג. האפשרות השלישית.  IF YOU CANT BEAT THEM- JOIN THEM . לשלוט. למכור את הפנטזיה להמונים. לא משנה איזו פנטזיה. אם זה שר הטבעות, טלנובלות, קומדיות נעורים או פורנוגרפיה- כולם מוכרים פנטזיה המספקת בעקיפין צורך מסויים שיש למספר רב של אנשים. הצורך להיות חזק ודומיננטי. צרכים גבריים של להרוג ולנצח. צורך בדרמה והתרגשות בחיים חסרי התלהבות. הבטחה לנעורים מעניינים יותר וסוערים יותר. לספק פנטזיות מיניות- בלי קשר לעובדה אם יש בן/בת זוג לקהל היעד או אין.

מקצועות רבים מוכרים פנטזיות, שקרים והבטחות. מקצועות רבים מטרתם לחזק את השליטה בהמונים, לשמן את גלגלי המכונה המדינית שדורשת יציבות,  ולצמצם את המחשבה על מרד ושינוי המחשבה הפוליטית. מרד וחוסר יציבות לא מכניסים כסף.

פרסומאות, מפיקי תכניות "ריאליטי" תסריטאות, בימוי, צלם דוגמנות צלם סרטי פורנו (מרטש תמונות). וכן, גם פסיכולוגים תעסוקתיים.

אחת ממטרותיו העיקריות של הפסיכולוג התעסוקתי היא לצמצם כמה שיותר את המרחק בין הזהות האישית של האדם למקום העבודה שלו.

מטרתו היא שכמה שיותר מאנרגיית החיים, הליבידו, היצירתיות הרצון להתקדם ולהתפתח- יופנה אל מקום העבודה. אמנות כשלעצמה יכולה לעשות נפלאות לנפש האדם. באמצעותה יוכל להאדם לבטא את עצמו ולהכיר את נפשו טוב יותר.  אבל זה לא כלכלי, כך שאין סיבה לחנך לאמנות לשם האמנות. אפשר לנתב אותה למקומות אחרים- כמו פרסומאות או כתיבת תסריטים.

החלטתי שזו תהיה דרכי בחיים.

כל אחד יכול לקבוע לעצמו מהי האמת שלו, מהם הערכים שינחו אותו בחייו.  אך בסופו של דבר היא נקבעת ע"י המיינסטרים. החלטתי להיות אחד מהמוני שליטיו.

כנראה שבוע הבא פוסט. יותר נכון שניים

א. למה אני לא גזען.

בץ שלושת האפשרויות העומדות בפני כל אדם המכיר את המערכת.