אתמול נפגשנו אצלי.

המפגש הזה כלל: התעלמות ונידוי שלו מצידי.

הוא מנסה שאני אפתח בפניו.

אני נשברת ובוכה.

מנסה להסביר לו למה אני כועסת עליו.

אומרת לו מה מפריע לי.

הוא נשבר גם והתחיל לספר לי את הצד שלו, הוא מאוד אומלל ואומר "שהכל חרא אבל לפחות יש לי אותך וזה מה שגורם לי להמשיך לחיות".

ההתעלמות שלי ממנו נעלמה כלא הייתה, נשברתי, התחבקנו בוכיים.

הוא ניסה להסביר לי שמה שאני חושבת לא נכון, שהוא אוהב אותי ורוצה להיות איתי בכל רגע ורגע.

זה נראה כאילו סיכמנו וסידרנו כל מחשבות של פיקפוק שהיו בנו (מסתבר שגם הוא חשב שלא אכפת לי בכלל).

עדיין בוכייה, הוא מחבק אותי מאחורה במיטה, מנשק את הגב והצוואר, "את יודעת כמה אני אוהב אותך?", 

מתהפכים, מתחבקים, מתנשקים, נוזלי פה מתערבבים עם דמעות, מפשיט אותי, מפשיטה אותו,

פורפליי של דמעות של אושר ושל גניחות ואנחות של "אני אוהב/ת אותך",  הוא נוגע בכל המקומות הנכונים, אומר את כל הדברים הנכונים, מנשק ונוגע ונושף ומלטף. באלוהים - זה גן עדן.

מייק אפ סקס מטורף (3 פעמים) של רגשות ותשוקה.

נשכבים אחורה, לוקח את הראש שלי ושם אותו בחיקו, מה שהוא לא עשה הרבה זמן, מנשק אותי, מדליק סיגריה, ואני אוהבת אותו. וזה הכל. מי צריך יותר?

אני לא מוותרת עליו.