היום הבאתי את השי לעובדים - תארו לכם אוטו מלא מלא סלסלות שי גדולות , עטופות בצלופן ובפנים דברים טובים -לא התפשרתי הפעם, הסלסה לא מפוצצת כמו בשנים הקודמות אבל בעזרתה של המוכרת הנחמדה ובעזרת המון נייר גרוס ופרחים מיובשים ( יודעת, יודעת שזה הולך ישר לזבל- אבל תודו שזה יפה!) יצאה סלסלה ממש מרשימה ועם התקציב שהיה לי לרכישה - תדעו לכם שאני ממש קוסמת!
אחרי שהכל כבר באוטו- מעבירה סלסלה אחת, את הסלסלה שלי, למושב הקדמי - כבר שעתיים "בונה" על השוקלד עם קליפות התפוז ודווקא עכשיו שכבר בנסיעה החליט לטבוע בתוך הנייר הגרוס, אף פעם לא הייתי מאושרת מהופעת הרמזור האדום - כמו באותו הרגע!, מצילה את המתוק מטביעה ושוברת ממנו שורה , מה לעשות אני לא אישה של קוביה!, אם כבר אוכלת שוקולד אז את כל החפיסה ,ועכשיו שבנסיעה מסתפקת בשורה ( שורה לרוחב, שלא יהיו אי הבנות) והטעם, אם להודות על האמת , קצת מאכזב אבל זה לא מונע ממני להתחיל את השורה הבאה.
השוקולד הזה כל כך מצמיא והנוזל היחידי שיש לי באוטו זה שמן זיית טהור - וכל כך רוצה מיים , אפילו מים מהברז-לא מים מינרלים מהאלפים או מים ממעינות מזוקקים- רק מי ברז עם כלור ואבנית!
אבל עוד דקה בעבודה ואת הרעיון של שילוב שוקולד ושתיית השמן זית - משאירה למצוקה יותר גדולה.
ובכיכר - ממש חצי דקה מהעבודה , התגלגלה לה מהסלסלה צנצנת הדבש , קופסא גדולה שמנמנה - דבש דבורים טהור התנפצה על כבלי ההנעה ששכחתי להעביר מאחור.
והכל כל כך דביק עכשיו - אבל לא בוכים על דבש שנשפך! (על חלב - מותר לבכות, זה מחמיץ ומסריח!)
אודטה,אם יוצא לך לקרוא- איך מוציאים דבש מהריפוד?
שנה של דבש לכל מי שנתקל בי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
