סבתא רבקה יקרה, לפני חצי שנה פגשנו בך לראשונה, אבל מכירים אותך מיום היולדנו - אמא לא הפסיקה לתאר לנו אותך.

ידענו שאת אישה גבוהה יפה ואצילית , שגידלה עשרה ילדים לתפארת בעוני מוחלט, יש ימים שאמא אומרת, שעל השולחן היה רק כיכר לחם וזיתים - אבל כמו מעשה קסמים זה הספיק לכולם, לא היתה מרירות על העוני כי בבית השרת שמחה וצחוק , כי האמנת , אם אי אפשר למלא את הבטן אז לפחות למלא את הלב.

בגיל 35 חלית מאוד, אבל לפני שהמצב הידרדר דאגת לעלות את כל הילדים לארץ ישראל והבטחת להם שאת תבואי אחריהם.

והילדים התפזרו בן הקיבוצים- אוכל לא היה חסר, הבטן היתה סוף סוף מלאה , אך הלב התרוקן, היה מלא געגועים,קליטה קשה עברו הילדים שלך- קליטה שהשאירה אותם מרירים עוד עשרות שנים.

יום אחרי יום , שנה אחרי שנה - עוד האמינו הילדים שתקיימי את ההבטחה.

רק אחרי חמישים שנה קויימה ההבטחה - הגעת אל ילדייך, אל ארץ ישראל.

ארבעה מילדייך כבר הלכו לעולם הטוב ואת מבורכת ב-76 נכדים. יש בינהם רופאים, טייסים ואם להודות גם שני פושעים.

לפני חצי שנה כל המשפחה הקיפה אותך בפעם הראשונה.אין מילים לתאר את ההתרגשות והאהבה העצומה ששררה במקום.אפילו למקום כל כך עצוב- הצלחת להביא אושר ושמחה.

לימים התברר - שאחרי ששלחת את כל הילדים לארץ ישראל ווידאת שהגיעו בשלום הרשת לעצמך לעצום עינים ולהיפרד מהעולם הזה.

עצמותיך הובאו ממרוקו למנוחה אחרונה - אל תדאגי סבתל'ה, ההבטחה שלך קוימה.