| |
|
 כינוי:
בת: 56
קוראים אותי
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
 לאן נעלמו הדגלים
בנסיעה היום בדרך לארוחת החג - משהו היה חסר לי...
מכירים את ההרגשה שמשהו חסר בפנים ולא יודעים מה? - הרגשה מטרידה ומציקה שכזאת.
הראש קודח ומנסה למצוא את החסר:את הבית נעלנו,התוכי אכל, הילדים באוטו - לא שכחתי אותם,הבעל נוהג - אז מה חסר!?
בבת אחת יורד לי האסימון - דגלים!!
יש בקושי ילדים ברחוב - ואפילו ילד אחד לא מחזיק דגל!
אנחת רווחה יוצאת ממני, היקר שואל אם הכל בסדר, ואני בתשובה עונה: "אין דגלים!". והוא משיב :"כן מאמי, אין גם זיקוקים".
הילדים מאחור בהתקף צחוק מבסוט ומרוצה, על זה שאבא ירד על אמא. היום הם בצד שלו, כי אילצתי אותם לגמור את כל השיעורים של החופש כולל מערכת!
הכוונה לדגלים של שמחת תורה!, אני רוטנת על שלא מבינים אותי.
זוכר את הדגלים שהיו לנו אז?, כל ילד היה מציוד בדגל צבעוני מנייר קשיח עם המון המון נצנצים בצבע זהב, ובאמצע הדגל היתה חלונית קטנה שבתוכה ציור של ספר תורה - זוכר?
בטח זוכר,עונה היקר, הכי לא נוח היה המקל!
מה מקל עכשיו..., בגיל הזה היה לך בקושי קיסם!! ( חייבת להחזיר לו על הזיקוקים...)
אוהבת ביקר שלי זה את הצחוק המתגלגל שלו, מן צחוק רועש ומדבק!
אוף איתך, עונה הבעל, את לא זוכרת שהמקל היה מחוספס,תמיד היו יוצאים חתיכות עץ שחודרות לאצבעות - נו... כמו מקל של שמבלולו ( למי שלא יודע שמבלולו זה "שערות סבתא", אבל אז זה נקרא שמבלולו).
נכון, אני עונה בחיוך נוסטלגי, וגם התפוח שהיינו שמים למעלה - ממש לא נוח היה להחזיק את הדגל, הדגל נהיה כבד ולא יציב.
אבל אנחנו הילדים היינו כל כך גאים בדגלים שלנו ,עם התפוח הכי אדום שהתנוסס מעל - מי חשב על אי נוחות אז..
הבנים ששמעו את הדו שיח הנוסטלגי והעמוק שלנו - היו דיי מרותקים, מבחינתם זה כמו סיפור אגדה או מדע בדיוני.
הקטן שאל בפליאה: באמת היה לך דגל כזה?
ואני בגאווה עונה: בטח, היה לי דגל עם התפוח הכי יפה!
הקטן: והסתובבת עם זה ברחוב?!
אני: בטח!
הקטן: איזה פאדיחה!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
