הבן הקטן שלי חוגג  10 שנים! - זה מרגש.

אני זוכרת את הרגע הראשון שאחזתי בו,את הגאווה והאהבה שהציפה אותי.

ברגעים אלה שוכחים את חבלי הלידה, שוכחים את עבודת הריקמה שהאחות ביצעה כמה דקות לפני זה.

יש המון עוצמה ברגעים קצרים אלה.

נולדת בשבוע ה-38 לאמא בטטה - כמה שאכלתי..אבל רק דברים בריאים, בלי סיגריות, קפה ושוקולדים.

בארבע לפנות בוקר התחילה ירידת המיים, טיפטוף קל כמו ברז שהלכה לו הגומיה.

הערתי את אבא, הוא הרגיע אותי בחיבוק וליטוף ואמר: "אל תדאגי אישתי, זה יעבור עד מחר"..

ועוד לפני שהבנתי למה התכוון - הוא שוב נרדם.

אמא בצורה "עדינה" הסבירה לו שהנזלת היא לא מהאף!

הערנו את עומרי,הוא עוד לא היה בן שלוש,הודענו לו שאמא הולכת ללדת.

הוא בעניים עצומות ביקש שנאמר לך, שהטרקטור הצהוב הוא רק שלו.  

ואתה, מתוק שלי, לא מיהרת לצאת,החלטת להשתכשך במיים הרדודים שעוד נשארו שם.

אחרי שמונה עשרה שעות בלי שום התקדמות הגיע הרופא לבשר שמכינים אותנו לניתוח.

בכיתי, ליטפתי אותך דרך הבטן, דיברתי איתך, ביקשתי ממך להתאמץ עוד טיפה..

ואתה, יפה שלי- הקשבת לאמא!

לתדהמת הרופאים הלידה התחילה, ובעזרתה של מיילדת חביבה שידעה להגיד רק מילה אחת מרגיזה: "תלחצ'י, תלחצ'י...לא הייתה לה את האות צדיק!

פצ'חת לעולם ביבבה רוטנת, שנבין שהפרענו את מנוחתך.

ילד יקר שלנו,היום אתה בן 10 - זכות גדולה נפלה בחלקנו להיות ההורים שלך.

תיארתי את היום הראשון, את לידתך- ועכשיו אכתוב על 3,649 הימים הקסומים הנוספים.

בכדי לא לעייף את הקוראים שלי,אתאר להם אותך היום,אני רוצה שיכירו אותך.

ילד אהוב וחברותי, אולי יותר מידיי חברותי - מסיבת פיג'מות עם 19 ילדים במוצ"ש הקרוב דיי מלחיץ את האמא שלך!. כששאלתי אותך איפה בדיוק ישנו כולם, אתה רק "הרגעת" אותי ואמרת: אל תדאגי אמא, לא נישן בכלל..

אוהב את הטבע,אוסף מהרחוב את הכלבים והחתולים, כמה פעמים התברר שהם בכלל של השכנים.

רק שתדע בן- הזנב המתנוענע של הזיקית לא מפעים אותי, הוא גורם לי צמרמורת!! 

הכי מדהים בך - זה הצחוק המתגלגל והמדבק שלך!, איזה צחוק עמוק..

מזל טוב לאביב שלי.