תמונה על הקיר

בצבעים שחור לבן

בלורית יפה שובבה

עניים יפות צוחקות

מביטות דרך הזכוכית השקופה

את מחייכת אליו חזרה

מלטפת עם האצבע את הלחיים

נותנת נשיקה לזכוכית הקרה.

זוכרת בכאב את הלחי החמה

את זיפי הזקן הדוקרים בנעימות

כשנתן לך נשיקה.

עם האצבע עוברת ללטף את העניים

נשיקה קטנה לכל עפעף

העניים בתמונה נשארות פקוחות

לא נכנעות למגע הנשיקה

את לא מוותרת..

מורידה את התמונה

מנקה את הזכוכית מדמעה מלוחה

מחבקת אותו חזק אלייך

ובליבך נושאת תפילה:

בן יקר..

אוהבת אותך,מתגעגעת.

ממך - נשארה רק תמונה

אתה בטח מלאך

ויושב ליד כיסא האלוהים.

בקש ממנו אם אתה יכול

שאהיה האמא האחרונה

שתדע את כאב השכול..

מוקדש ל א' , שכבר הלכה לעולמה לפני שנה.