שעת ערב, הבית שקט.
הילדים למעלה, עסוקים עם המחשב- הם מצאו להם תחביב מטופש לשוחח אחד עם השני במסנג'ר .
רק קיר מפריד בין החדרים ובכל זאת הם מתקשרים במחשב בצירוף מילולי עשיר כמו:מפגר,מטומטם, אתה כותב בשגיאות כתיב, אותך לאמא....(הם אף פעם לא אומרים "אותך לאבא"- מה זה אומר?..שאני יותר מפחידה?)
אני מול המסך,קוראת אותכם והיקר עסוק עם הדגים.
הוא יכול שעות להתעסק עם האקווריום ועם הדגים - ואני כמו כל אישה טובה חייבת להפריע!
זה לא שאני מקנאה בדגים - אפילו היקר אמר שאני יותר יפה מהם, אבל להם יש יתרון עליי - הם שותקים!(מבאס)
דווקא שהיד שלו בתוך המיים,אני מחליטה לגעת לו בפיתיון - סתם כי מתחשק.
והוא בתגובה מרים את החולצה ושולף ציצ(רק אחד) ביד רטובה -סתם כי מתחשק.
בעוד אנחנו עסוקים במלאכת הדייג (אפילו לא הספקתי להוציא את הפיתיון) אנחנו שומעים את הבן הגדול אומר:אמאאאאאאאא( למה הוא לא אומר אבא?!)
וכמו שני ילדים סרוחים שנתפסו,אנחנו תופסים מרחק אחד מהשני, מבוהלים,מבויישים וצוחקים במבוכה גדולה.
"אין לכם חדר?" - זה מה שהבן הגדול אמר לנו ועוד בצחוק מתגלגל.
נתן לנו להרגיש שאנחנו הילדים שלו, וואלה ...רק גדלו לו שתיים וחצי שערות בבולבול וכבר מבקר אותנו?
זה היה מביך..הבן הספיק לראות אותנו רק מתגופפים...
הילד לקח את זה בצחוק ובקלילות , אבל בכל זאת נראה לי שאתחיל לחסוך לפסיכולוג טוב.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
