אני מבקשת ממנו בנימוס שיצא- זה לא עוזר..

אני מרימה את הקול- הוא רק מסתכל עליי בעניים טמבליות בוהות.

אפילו רקעתי ברגליים, אמרתי לו קישטה! - נאדה, שום התייחסות.

אפילו ספרתי עד שלוש...

כל מי שנכנס למשרד אומר שהוא חמוד,שהוא מתאים לי.

ממש "מחמיא"...מה זה אומר?,שאני כלבה?!

טוב אם הוא לא יוצא לי מהמשרד - אני עוברת לשלב האיומים!

אני אפחיד אותו, אומר לו שאם הוא לא יוצא תוך שניה אני קוראת ללוכד!

ואם זה לא יעזור

אני אתחיל לנבוח עליו!!

( ביננו, הוא ממש חמוד...אבל אני לא פנויה לפיתוח מערכת יחסים עם כלב!)

שאני לא אשכח,שאני לא  אשכח!(16:11)

אני מעירה לבן הגדול שיעמוד זקוף , הוא צמח לגובה  והתחיל לפתח לו הליכה כפופה.

הוא מתרגז שאני מעירה לו.

הבן הקטן,מצטרף לשיחה ואומר לאחיו בשיא הרצינות: "חבל שאין לך זיקפה, נכון שלי יש זיקפה אמא?"

הבן הגדול ואני התגלגלנו מצחוק....