בשבועות האחרונים כשהמצב הורע וידענו שמפה אמא כבר לא תצא , לא עזבנו את המיטה של אמא .

בכדי שיהיה נוח ושלא ייווצר מצב שכולם יגיעו באותה השעה ,חילקנו את היום בין האחים ובלילה ישנה איתה סיטה, המטפלת הנפאלית של אמא.

סיטה הייתה קוראת לאמא שלי , "אמא", וזה היה מרגיז אותי...נראה לי שקינאתי בה קצת.

כשהייתי עם אמא, הייתי מדברת איתה המון, מדברת בשביל שנינו .

הייתי מנסה להצחיק אותה, או לפחות להעלות בה חיוך מה שהיה משימה בלתי אפשרית בתקופה האחרונה .

פעם היא הייתה צוחקת המון, היה לה מן צחוק מתגלגל,לפעמים הייתי צוחקת רק מלראות אותה.

כל פעם לפני שהייתי מגיעה אליה , הייתי חופרת בראש ומחפשת משהו שיחייך אותה, שימחק לה ולו לרגע את המבט העצוב שנדבק בה.

אתמול הבן הגדול, האופסי היקר שלי – בלע זבוב

זה לא שאין לו אוכל בבית , אבל הוא החליט שהוא צריך תוסף חלבונים ( אני מקווה שאותו זבוב לא ישב על איזה תוסף ג'יפה )

אז הוא בלע-ביג דיל,  כולנו בלענו חרק פה ושם

הבעיה שהוא התחיל להשתנק, לנשום בכבדות ולהתלונן שהוא עוד שומע את זמזום הזבוב

נתתי לו תה חם  בניסיון להטביע את הזבוב-לא עזר

לקחתי אותו למרפאה ובלי לחכות בתור הרופאה בדקה ונתנה הפנייה למיון

הבן ביקש שנחכה קצת, הוא מרגיש כבר יותר טוב, ואין עוד זמזום של זבוב והוא נורא רוצה לשתות ברד קר, יש לו תחושה שזה יעזור.

אני מאמינה לתחושות שלהם, איך אמא שלי הייתה תמיד אומרת...."אנחנו הרופאים הכי טובים של עצמנו"

אני מפשפשת בארנק ולא מוצאת אפילו זוז אחד בשביל לקנות לו את הברד שיקפיא למוות את הזבוב

לוקחת את הישרכארט של היקר (את שלי גנבו לא מזמן) מתקשרת אליו שייתן לי את הקוד הסודי שלו.

והבעל האסטרונאוט שלי , לא זוכר את המספר ומנסה לנחש צירופי מספר.

אחרי הפעם השלישית לכספומט נמאס והוא פשוט שאב ובלע לי את הכרטיס!

תוך פחות משעתיים

הילד בולע זבוב

הכספומט בולע לי את הכרטיס

מה עוד מצפה לי ביום הזה שרק התחיל?!

בדרך לאוטו אני מצחקקת לי , הבן שואל אותי למה אני צוחקת.

ואני בלי לחשוב ,עונה: סבתא תתגלגל מצחוק כשהיא תשמע שבלעת זבוב.

הבן שתק

גם אני

מוזר, אני עדיין מחפשת  דברים שיצליחו להצחיק ומספיק אפילו שיחייכו את אמא שלי.