אני כבר מינוס עשרים פלוס אחד וזה לא אומר שאני כבר רזה, חתיכה ומהמהממת אלא רק עגלגלה ,מדהימה ומשגעת.

אחרי מינוס עשרים קילוגרם גיליתי כמה דברים חדשים על עצמי ,אולי לא כל כך חדשים אבל השומן כיסה וטשטש אותם עם השנים והייתי נורא רוצה לשתף אתכם בתגליות המרתקות הללו:

אחרי מינוס עשרים קילוגרם  אני שותפה לתגלית מדהימה ומרתקת שגורמת לי צחקק ולקפץ משמחה ,  אני חושבת שבדיוק ככה מרגיש  ארכיאולוג שמוצא עצמות דינוזאור פלאצאממנזקס ( מה מה...אז מה אם אין דינוזאור כזה, אבל עוד ימצאו כזה – העיקר שיש לו בסוף המילה "זקס") .

אבל מה זה עצמות דינוזאור לעומת גילוי העצמות שלי!! – אחח,איזו תגלית מדהימה!

אם אני נמתחת ממש אבל ממש חזק אני מצליחה לראות (אומנם במטושטש) שגם לי יש צלעות ואפילו כמה .

הפעם האחרונה שראיתי צלע, היא הייתה על השולחן והיא בכלל הייתה של כבש.

אז אני כבר יודעת שיש לי אי שם צלעות ונראה לי שאני גם בדרך לתגלית מדהימה עוד יותר , כל כך מדהימה שהיא אולי אפילו סקופ... נראה לי, אני לא בטוחה אל תתפסו אותי במילה , אבל נראה לי שעוד כמה קילוגרמים (ושוב פעם –יכול להיות שאני טועה!) אני אגלה שיש לי מותניים!!- נכון שזה מרגש?

הבן הגדול הודיע לי אתמול שהוא יודע בדיוק מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול!

"מה?" שאלתי את בני ובראש ראיתי אותו כבר בחלוק לבן אוחז בסכין מנתחים... לא לא עדיף לאנושות שלא יהיה רופא, יש לו הרבה "אופסי" ולא מתחשק לי לקרא בעוד כמה שנים שרופא בכיר השתיל לחולה לב בתוך המוח כי פעם אמא שלו אמרה לו שינסה לחשוב עם הלב.

אולי הוא החליט להיות עורך דין......לא כדאי, קראתי באיזשהו מקום שעל כל 30 אזרחים יש עורך דין.

ואולי הוא רוצה להיות אסטרונאוט...דווקא יכול להתאים לו , יש בו משהו מרחף ואולי הוא גם יקרא כוכב על שמי, או שביל על שמי , אם יש שביל לחלב אז אני רוצה לפחות מדרכה! – מדרכת רמה...מתאים לי

" אני רוצה להיות חבר כנסת!" אמר הבן ואני הרגשתי שכל הכוכבים מתפוצצים לי בפרצוף ושאני יכולה לשכוח משביל או מדרכה , כי הבן שלי החליט לצאת לתרבות רעה!

"למה?!" שאלתי את בני בכורי בקול מזועזע

" את לא מאמינה איזה שירותים מפוארים יש לחברי הכנסת!!" עונה  לי בתשובה הבן בהתרגשות גדולה

הבן ביקר אתמול במשכן הכנסת והדבר שהכי הרשים אותו זו אסלת הכנסת!

כיתה שלמה נכנסה לשירותים ללוחץ על מכסה האסלה ולראות את הניילון מתחלף , להעביר יד אל מול החיישן ולצהול באושר כאשר המים זרמו  וגולת הכותרת זה האקווריום בשירותים!

הבן נותן תיאור מפורט על האקווריום ואני חושבת לי.. איפה כל אגודות צער בעלי החיים   שיצאו להגנת הדגיגונים במשכן הכנסת.

חיים של דג בכנסת זה לא חיים – כמה אפשר למלא את הפה במים, כמה אפשר לשתוק?!

הבן והחברים רצו להמשיך ולחקור את נפלאות הניאגרה אך המורה החליטה לקטוע את התענוג ולקרוא להם מאחורי דלת השירותים להזדרז כי הרצל  מחכה להם.

לא הרצל הנהג

הרצל החוזה.

בהר הרצל בטכס מרשים חילקו לכל ילדי הכיתה את תעודת הזהות הראשונה שלהם.

לבן שלי יש תעודת זהות... מאוד מרגש .

היום הבן הקטן בירושלים ובעוד כמה שעות ההורים מצטרפים לטיול ונפגשים עם הילדים בכותל.

אני אקח איתי מלא דפי ממו, אולי אני אכתוב פוסט לאלוהים, מי יודע.. אולי אני במועדפים שלו ,אולי הוא עוד יגיב לי.

אני מקווה שהוא לא יגיב משהו בסגנון של: חחח בלוג יפה מוזמנת לשלי!

בררר.... לא רוצה להיות מוזמנת שלו!