לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


Avatarכינוי: 

בת: 56




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2013

זרעים של אהבה


לפני שנה נהרג סרן עמרי שחר בתאונת דרכים .


והוא רק בן 25 .


בשעות הראשונות כשהודיעו למשפחה את הבשורה האיומה , ביקשה האם לשאוב מזרע בנה .


הבן מת אבל הזרע שבתוכו ממשיך להחזיק ולשרוד עוד עשר שעות , זה מדהים ,לא?


זה כאילו היקום נותן עוד הזדמנות לחיים.


הרצון של ההורים להביא ילד מזרעו של בנם המת מעוררת שאלות של האם זה נכון או לא נכון לעשות את המעשה .


כשאתם חושבים על זה , תחשבו על עמרי שחר כעל עץ גדול בעל שורשים יציבים ועמוקים ,ירוק יפה ובריא המניב פירות מתוקים לרוב , אשר ברגע איום אחד נגדע מהשורש.


מכל העץ המפואר הזה , נשאר רק זרע.


זרע קטן - תקווה לעץ חדש .


העץ החדש הזה הוא לא "מיני עמרי" , כי כמו שאמא שלו אומרת : עמרי יש רק אחד" .


העץ החדש הוא התחלה חדשה , חיים חדשים , עץ בפני עצמו.


אז למה לא מאפשרים את הנבטת הזרע הזה?


יש כאלו שאולי יחשבו שהזרע הזה שמור לנו, לחיים.


לאדם מת אין זכות להמשכיות?


הטכנולוגיה והקדימה הזו נותנת להורים האלה זרעי תקווה שאולי יום אחד והלוואי שבקרוב הם יחזיקו את נכדם או את נכדתם.


שעמרי השאיר בלכתו יותר מזיכרונות, הוא השאיר חיים.


פתאום המשפט במותו ציווה לנו את החיים – תופס משמעות חזקה יותר.


 



 
עמרי שחר ז"ל.


 


http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FKMJIM&c41t4nzVQ=EE      - אמא של עמרי שחר  ברדיו ללא הפסקה עם גבי גזית.


 

נכתב על ידי , 15/6/2013 08:39  
67 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כומתה כתומה


 


כשאני רואה חייל או חיילת עם כומתה כתומה על הכתף, הלב מתמלא לי באהבה לאותו חייל.


לעומרי יש כומתה כתומה ואני יודעת שהוא אוהב ומכבד את הכומתה .


הכומתה היא סמל וגאווה ושייכות ועוד המון דברים טובים.


הכומתה היא כמו דגל לחייל


ואולי בגלל זה כל כך נעלבתי שבתכנית האח הגדול החליטו במשימה השבועית לחבוש ל"חיילים" של השלטון העריץ כומתות כתומות.


כל כך נעלבתי בשביל הבן שלי.


ובשביל פיקוד העורף.


 


אולי חלקכם חושבים שאולי הגזמתי ושזו רק תוכנית שעשוע ואין שום כוונה נסתרת להעליב .


אני לא חושבת כך !




 


תסתכלו עליו טוב טוב - נכון שאי אפשר שלא לכבד את הכומתה ולאהוב את החובש אותה?




היום אביב שלי , הבן הקטן שלי קיבל צו גיוס . 


אני מתרגשת וגאה בו. 


אין לא עוד מושג איזו כומתה תהיה לו , אבל אני יודעת שאני אוהב כל חייל שיחבוש כומתה באותו צבע שלו


ואני אכאב אם יעליבו לו את הכומתה .


 




 


הבן הקטן מודד את המדים של אחיו - רק ילד וכבר נראה חייל.


הכומתה הכתומה הולמת גם אותו!






 

נכתב על ידי , 11/6/2013 22:20  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לחיי המע"מ הזה המע"מ הזה


 ברכות לטליק  שחוגג עשור !


אני, שנמצאת פה כמעט שמונה שנים ומבצבצת פעם פעמיים בשנה יכולה להוקיר ולהבין שלתחזק בלוג במשך עשור זה לא קל בכלל, זו עבודה.


כשיגיע זמני, אני גם רוצה שיחגגו לי עשור ובגלל זה אני צריכה להתאמץ יותר. אני כל כך אוהבת לכתוב ואני לא מבינה למה אני מונעת ממני את ההנאה הזו – יכול להיות שהתפלק אליי איזה גן פולני שמדכא לי את ההנאות?


זהו,לא קמה מהכיסא עד שיצא לי פוסט!


כעבור שעה – לא יוצא שום פוסט , אבל טיילתי באתרים אחרים והשכלתי מאוד. ידעתם שעליית המע"מ נדחתה למחר בכדי למנוע חילול שבת?


מע"מ שומר שבת יש לנו ! בגלל זה העלו אותו ל-18? בכדי שהחברה הדתיים יקראו לו


חי מע"מ?


אני שוקלת לפנות מחר למשרד האוצר ולבקש מהם לדחות את המע"מ כי זה עלול לחלל לי את חשבון הבנק שגם ככה חלול כבר.


אני לא מבינה גדולה בכלכלה אבל אני יודעת שממחר עוד משפחה תצטרף למעגל הרעבים, עוד אגודה תקום לאיסוף תרומות למשפחות הנזקקות, עוד פרסומת קורעת לב ומצפון תוקרן על המסך ותבקש מאיתנו להקיש בפלאפון רק 10 או ח"י בשביל להציל ילד רעב.


כל כך קשה לי עם הפרסומות האלו – פעמיים יצא לי לראות אותם עם מנת גלידה גדולה טעימה ועסיסית!


אי שם, בטח במרחק מטרים ממני יש ילד רעב ללחם ואני פה עם גלידה?..


האם אני עושה מספיק בשביל לשנות משהו? – לא, רק לוקחת עוד כפית מהגלידה שכבר לא כל כך טעימה .


 


בשנה הבאה אביב שלי מצטרף עם הכיתה שלו למסע לפולין.


אני לא יודעת כמה מהכיתה שלו יצאו , זה לא בגלל שהם לא רוצים להצטרף למסע אלא בגלל שיש להם את המשא שלהם והוא כבד.


היה לנו מפגש של הורים וילדים ובו הובטח שגם ילדים מעוטי יכולת יוכלו להצטרף , למה אני סקפטית? ובכלל – איזה מעליב הביטוי "מיעוטי יכולת"!


נזכרתי במה שכתב יאיר לפיד לפני כמה שנים , כשהוא היה מורה לכיתה "מוגבלת תקציבית" .


הכתבה שלו עוררה גל של אהדה , התעוררות ורצון להילחם לצדק החברתי – הוא היה הקוטג' שלי!


כשלפיד נבחר לשר האוצר – זכרתי את הכתבה   הזו , והייתה בי אופטימיות שאולי סוף כל סוף הגיע עידן של שינויים של צמיחה של התעוררות


פליק! סטירת לחי מצלצלת ומעוררת – קבלי גזרות מע"מ וכל מיני גזרות שעוד לא שמעת עליהם .


פליק! סטירת לחי מצלצלת וכואבת – עוד משפחות מצטרפות למעגל העוני , או יותר נכון לומר שנפתח עוד מעגל – לא רוקדים הורה במעגלים האלה .


פליק, עוד צ'פחה בכדי לנער ממני שרידי אופטימיות ואבק של נאיביות


 


רק כמה חודשים שלא כותבת וכבר שכחתי לשתול קישורים - מישהו יזכיר לי?


ובנתיים


טליק http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=6671


לכתבה של לפיד http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3843843,00.html



נכתב על ידי , 1/6/2013 11:10  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרמה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רמה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)