תמיד ביום כיפור אני מרגישה קצת יותר מחוברת, קצת יותר שלמה, קצת יותר שלווה.

הצום נורא מלחיץ אותי, כי איך יהיה? ואם ישעמם? ואיך הזמן יעבור? אבל בסוף זה עובר. אנחנו תמיד יחד וזה עובר.

השנה הלכנו לבית הכנסת כולנו יחד. היה פשוט מרגש. התפללנו, קראנו את המילים, שרנו את השירים.

יחד עם כל הבאסה מהצום, אני בסה"כ אוהבת את יום כיפור.

יש מן תחושה אחרת כזאת באוויר. משהו שהוא אחר מכל יום אחר. מכל חג אחר. מכל שבת.

ההתנתקות האמיתית הזאת מהעולם הוירטואלי שאנחנו כל כך מכורים לחיים בו. הביחד. התפילות. חשבון הנפש.

יש מן אווירה אחרת כזאת.

תמיד כשיום כיפור נכנס יש את השקט הזה. אין טלוויזיה, אין טלפון. הרחובות עוד ריקים ויש מן רוח נעימה כזאת שנכנסת מהמרפסת.

הקדושה של היום מורגשת יותר מתמיד. תמיד זה ככה אצלנו בבית.

אני תמיד ביחסי אהבה-שנאה עם היום הזה.

מצד אחד, הייחוד שלו שובה אותי. הקסם שלו שובה אותי.

מצד שני, זה יום מלחיץ.

אנחנו תמיד סופרים את זה מכיפור עד פסח ומפסח עד כיפור. כל חצי שנה יש לנו סימן.

אז זהו. נותרה לנו שנה שלמה עד כיפור הבא. שנה! איזו הקלה.

וחצי שנה שנה עד פסח והמצות. הצום הגדול... :)

גמר חתימה טובה לכל אחד ואחת מכם. לכל בית ישראל. לכל עם ישראל.

שתדעו לסלוח. שתדעו לבקש סליחה. ובעיקר, שתדעו לחיות עם עצמכם ועם המעשים שלכם בשלום.

שתמצאו את השלווה הפנימית, ועם הזמן היא כבר תצא החוצה.

שתלמדו להתנהל ממקום חיובי, מתוך אהבה. שתדעו להעניק. שתדעו לקבל.

שתהיו מאושרים. ובריאים. ועוד דברים שלא ניתן לקנות בכסף.

איחוליי הכנים לכולם. ובעיקר לאהובים והקרובים שלי.

לילה טוב :)