אני פשוט מדוכדכת, לאלה מבינכם שלומדים, רק שתדעו אני על סף ייאוש,
ולמה אני כותבת את זה, כי כבר עשיתי כל דבר אפשרי כדי להצליח ולא הולך לי, לא משנה מה אני עושה,
לא בכימיה לא בביולוגיה ולא בשום דבר אחר.
ואני קולטת את המצב שזה יב ואני פוחדת שלא יהיה לי זמן לשפר את הציונים האלה, אלוהים ככה לא תכננתי לסיים 12 שנות לימוד, ועבודה קשה, בסוף אפשר לנגב עם זה את התחת וזה לא שווה כלום.
אין לי זמן ללכת למכון, השמנתי, אני עייפה, ובתמונה הכללית בא לי למות, כמובן שאם אני אומרת את זה מפורשות שולחים אותי ישר לפסיכולוג/ית שלא מבינים כלום מהחיים שלהם, עם כל הכבוד לתארים, אבל אף אחד ממכם לא יכול לעזור לי, לרוע המצב רק אני יכולה להוציא את עצמי מהבוץ הזה, זה פשוט תופס אותי בדיכאון, אפילו בשיעור פרטי.
אני לא יכולה להנות עד שיגיע הרגע שאני אוכל להשתפר.
אבל הפחד הכי גדול שלי שזה לא יקרה, אולי אני סתם משלה את עצמי אבל אני לא וותרנית, אני לא מגדירה את עצמי כאדם וותרן, כי וותרנים הם אנשים מטומטמים שלא מחפשים שום תכלית בחיים שלהם ואני לא מטומטמת.