9/2008
quietly pass me by
הגדנ"ע הזאת הייתה כל מה שרציתי ויותר.
ואפילו המפקדת לא מתמזערת לי בלקחת תפקיד בחוויה הזאת למרות האובר לבביות שלה. [או העובדה שהמייל שלה מתחיל ב-אנג'ל25]
קלטתי שאני נמצאת שם עמוק בפנים רק ביום האחרון שכולנו היינו מוטשות, נשענות מבחוץ על קיר החדר שלנו, קרני שמש מסנוורות לנו את הפנים בחמימות נעימה שכזאת ומקשיבות למילים שחוזרות על עצמן "?where do we go now".
אז לאן נלך? משם זה רק היה הביתה. או יותר לכיוון של להספיק בארבע דקות לרדת ממדים לאזרחי, להסתדר בח' ולסדר בערמות את השבוע הזה.
שידעתי שיראה הרבה יותר משמעותי שאני אחזור הביתה ואסתכל על כולן באור שונה לגמרי ולדעת יותר משחשבתי שאני אדע.
וזה באמת ככה.
הכותרת של השבוע הזה מתנוססת לי ברקע ואני לא יודעת איך לאכול את זה שזה נגמר.
[אולי עם ריבת שזיפים ודבורים מכל עבר.]
ואם כבר עידכון אז פול פאקינג קסום!. [למרות הבוטקס שאופף את פניו וחולצתו הורודה באלגנטיות  ]
"shana tooova shalom"
"NOOOO"
"but you need to go home"
"NOOOOOO"
"well we need to go home"
"NOOOOOOOOOO"
"!!!shana tooova shalom"
"אתה שנה טובה שלום בעצמך!"
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קרניים
