לבן על לבן

ללגימה האחרונה של הויסקי יש ריח של סאונה יבשה ואין אמצע הכל או שם או כאן. אני חושב על עצמי וזה כמו לא לשמוע טוב, כמו לנסות להקשיב מבעד למים כמו לקחת אוויר ולצלול ולהצמד לרצפת האמבטיה ומהחדר שתחתיי לשמוע אותו יושב ומנגן בפסנתר והצלילים שחודרים את התקרה חודרים את הבטון מתערבבים במים ואין לדעת אם אני שומע אותם או שאני מתערבב בהם. ועד שנגמר האוויר עד שנגמר האוויר וצריך לעלות ולקחת עוד ולחזור להתמכר לתחושה להרגיש איך הכל משתנה ובמים אפשר להרגיש. אבל גם לא שומע ומעדיף לעצום עיניים להניח את האוזן על דופן האמבטיה ובמקום לשמוע להרגיש נקישות של פסנתר או של הזמן שעובר או של הלב שמהדהד במים.

לפני הלגימה האחרונה נושם את האדים ומרגיש את הריח ונותן לעיניים לדמוע. לו רק היה ניתן לעצור את הכל כמו לפני לגימה, שהכל במקום גם הריח הטעם האדים והזמן, ויודעים מה לפני ומה אחרי ואיך לעבור מקודם לאחרכך. לו היה רק ניתן לדייק ולדעת שהעיניים דומעות מלנשום אלכוהול או שהזכרון בא מריח והתשוקה ממבט, אך זה לא זה כבר לא ובעצם אף פעם, אין לדעת רוצה לא רוצה והאם כלל להניח לאצבעות לשלהן או לקחת אויר, ולתת להן לכתוב מה שהעיניים לא יודעות כבר לבכות.

ובאמצע הכוס מסיט אותה הצידה מסתכל דרכה מחייך בעין אחת. אפשר להסתכל על הכל דרך צבע אפשר לנסות ולמדוד מרחקים. במקום זה מעדיף לקרב את הכוס לשפתיים ולפתוח עיניים להרגיש את הריח שבא בעיניים להרגיש קצת כאב שמחפש יציאה. אולי יש אמצע אולי הכל בינתיים אולי רק רוצה שיהיה פה או שם אך בעצם אך באמת באמת להקשיב, זה לא כך או אחרת אלא סתם להמתין.

אז ממתין. ולפני שמתחיל מחכה עוד שניה. כבר רגיל ואולי זה נעים להמתין. ממתין. עם רווח גדול, עם תנועה ותנופה או תנומה עם השפתיים. לא יודע. ממתין. רק שלא ארגיש כמו ילד שצולל לאמבטיה ומקשיב לפסנתר מתערבב לו במים מחכה כבר לגדול לא לשאול או שיגידו רק לקבוע תמיד, ורק שיגמר לי האמצע כבר אלך לדרכי ואחזור לשמוע היטב ולזכור.