תחילה חשבתי לכתוב בבלוג רק את סיפור יציאתי בשאלה לפרקיו, המפגש האקראי עם ה'זונה' (פעם ראשונה שאני אומר\כותב את השם לא כקללה) והדחף שלי לדבר על זה שינו את כוונותי.

(אז מי אמר שלזונה יש השפעה רק על הזיין???)

היה הייתה יפה ומהממת,שחרחורת בת 22 צחוק מדהים, שאפילו הוא מספר בלי להתכוון על מוצאה הרוסי, לבוש הולם, ואפילו תיק צד לא רעשני.

"לאן את נוסעת?" שאלתי כשראיתי אותה בטראמפיאדה כדי לדעת אם אאלץ להמתין עד שיעצרו קודם לה. ה"לשום מקום" שהיא שירבבה אגב סומק לחיים מחמיא העמיד אותי אמביוולנטי. היא עצבנית על השאלה ולכן היא לא עונה? אבל לא ככה מדברים בעצבים? מה זה? ואולי ברוסיה לא מלמדים לנגן בסגנון עצבני. חשבתי לעצמי איך תראה הבחורה אחרי שמישהו יבעט לה בראש, לחייה יעלו סומק ראשה יתנוענע לימין, שמאל וקצת למטה ריאותיה יתכווצו הלשון והשפתים יבלמו יאטו, וינווטו את זרימת האוויר כך מי שיעמוד ממש קרוב יוכל לשמוע איך בקול מתחנק מצחקק וילדותי היא אומרת "כאב לי". ואמרתי, "מה זאת אומרת לשום מקום? למה את עומדת פה? מישהו צריך לאסוף אותך? אז את יכולה לשבת בצל, למה פה?"

רק כשאמרה "זה העבודה שלי" נפל לי האסימון.

הפעם היה תורי להסמיק, ולא ממש הסמקתי.

"זונה?"

"לא", אמרה כשעוד חשבה למצוא הגדרה יותר מחמיאה ללשכב עם גברים\נשים תמורת תשלום, ואחר אמרה "טוב, כן", כאילו עשתה לי טובה.

"וואלה???"

"וואלה???"

באלוהים, אני לא איש מציקן, לא חודרני בשאלותי, ואף פעם לא מרגישים כשאני מתנשא.

אבל לא הצלחתי לעצור את זרם שאלותיי.

"את? זונה? את נראית כל כך יפה ונורמלית, למה זונה? למה? חסרות עבודות? דברי אתי, מה את יודעת לעשות אני מוצא לך עבודה תוך שנייה".

שלפתי סיגריה, הצתתי, הצעתי לה אחת ולשבת בצל לדבר קצת והיא לקחה את הסיגריה מידי (את המצית העדפתי שלא לתת לה, פחדתי שלא ידבקו מחלות, והצתתי לה בעצמי.

מרינה היא אמרה ושלחה את ידה ללחיצה, לחצתי את ידה, חשבתי על החיידקים שעושים את דרכם על כף ידי ובטח יטפסו ראשי, חלקם יתנדפו עם עשן הסיגריה וחלקן יצעדו בגאווה חיידקית ויטיילו כבתוך שלהם על לשוני, ילעסו עם ה'לאפה שווארמה' שתיכננתי לחסל בכניסה לירושליים וישחו במימי הקולה המוגזים. בטח ידגדג להם עם הגזים. "שבתאי נעים מאוד".

"זיון ומציצה במאה שקל, שניהם עם קונדום" היא אמרה וחייכה. "יש לי חברה" עניתי מבויש, ובכלל אני לא בקטע, סתם רציתי לדבר אתך".

"תשמע אני עובדת ואין לי כל כך זמן, בוא חמוד, בוא, אל תתביש".

שערותי סמרו.

היא הניחה יד מלטפת על ידי, טיפסה איתה לאורך הזרוע, כשהגיע לצוואר נעצרה, קרבה את ראשה לראשי, שפה מול שפה, ואמרה לאט ובקול שקט, "למה? למה אתה לא רוצה אותי?" את ידה המשוחררת שלחה מבלי להתבלבל אל איבר מיני שהצטמק מפחד ושיכנע אותה ש'אני לא בקטע'.

התנערה לרגע ואמרה, "נו מה אתה רוצה לדעת".

"לא רוצה לדעת כלום. כלום. בייי".