לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האמת והשקר אוייבים זה לזה ומקיימים זה את זה. ויש להם בית, גם הוא מקיים אותם. לעיתים קר בו ולעיתים חם... לרוב נעים ולעיתים קודר - והכיף הוא המנוע הדוחף את הסבל.

כינוי: 

בן: 41

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2003

לשקר יש גם יש רגליים!




עד היום הם רבים  >>  'מֶּי הִתּחִיל עם מּי' >> לשיקולכם >> אבל למי זה בעצם אכפת.


 



היא הניפה יד מלאכית להורות לי את הדרך לרחוב עזה, ואני חדרתי במבטי אל תוך שרוול חולצתה הרחבה.


היא אמרה 'בוא בדיוק לשם אני הולכת', ואני הנהנתי וחשבתי, 'וואו בדיוק לזה השתוקקתי, לשהות עוד בחברתה'.


אתה ירושלמי? שאלה במן קול קטיפתי מתלטף. ואני, נבוך מהפלישה המהירה לחיי עניתי 'לא' אפילו שגדלתי בירושלים משחר נעוריי. ואת? אני ירושלמית!



"בדיוק עכשיו אני הולך לראות דירה, ואם היא תמצא חן בעיניי אהיה ירושלמי" אמרתי. היא כיווצה את ריאותיה ושיחררה אוויר צח כשלג ללטף את מיתרי קולה והשמיעה מן המיה מרתקת שנשמעה בערך כך 'ממממ'.



ואני נדרך מחשש. שוכח לגמרי מהדירה כמשכן. ומשתמש בה כקרדום לחפור בליבה של הנערה. "אני כל כך לא מבין בדירות, וזו לי הפעם הראשונה שאני שוכר דירה" אמרתי ומיקדתי מבט מול עיניה היפות. "אני דווקא העברתי עשרות דירות בחיים שלי". אמרה. ואז חלפנו על פני הדירה המיועדת ראיתי את מספר 36 והתעלמתי. "אולי תבואי לייעץ, נו זה פה ב-36" אמרתי. היא מהססת ונוטה להסכים אמרה "לא עברנו כבר את 36?".



וכך עלינו למרומי הקומה החמישית. התנשפויותיה בחדר המדרגות כמו האיצו את קצב לבי. היא הייתה יפה ובעיקר מקסימה.



כשנכנסנו הצטלבו מבטינו בצחוק מתגלגל לנוכח שאלת בעל הבית "חברים?" -"כן" היא ענתה ברצינות ואני השתנקתי מקריצת עינה השמאלית. "תגורו כאן ביחד?" הפעם הייתי אני איש התושייה "אם לא יהיו בעיות בלתי צפויות".



במקרה שלנו לשֶקֶר היה רגליים. השתעשענו בחלוקת הארונות. רבנו על הצד במיטה הזוגית. התווכחנו על עיצוב החדר ועל מקומו של המקרר.



בסוף, אחרי התלבטות, החלטתי שלא לקחת את הדירה. נדהמתי כשהיא אמרה לבעל הבית "כן סגרנו". כנער מתרפק חתמתי על חוזה לשנה בלי לאהוב את חדר האמבטיה שלא היה בה מקום לשכב ברווח. וסגרנו שהכניסה בשבוע הבא.



יצאנו יחד, וכדי להוכיח את השֶקֶר בפני בעל הבית וגם כי קצת היה בא לי, שילבנו ידיים. ואני אמרתי "תראה איזה חברה מדהימה יש לי" והיא אמרה תראה איזה חבר מדהים יש לי" והוא אמר "אתם זוג מדהים". ואנחנו צחקנו וגם כשנסגרה הדלת, במורד המדרגות, ידינו נשארו שלובות.



ואני לא ידעתי את נפשי.



"אני אפילו לא יודע איך קוראים לך" אמרתי "ענת ולך?" "לי אודי".



"אני רעב, אולי בואי נלך לאכול?" ישבנו לאכול בקפה מומנט והחיים נראו יפים.



כל הזמן קינן חשש סוררני בלבי והתריע שהכל יכול להסתיים.



כשיצאנו הצטלבו מבטינו אני, הנחתי יד רפה על שערה וגלשתי בעזרתו עד כתפה. לא הצלחתי לגרור הרבה זמן את רגע המבוכה המתוקה. אחוז בקסמיה, כופפתי את קומתי, הטיתי הצידה את ראשי, התקרבתי קצת והמתנתי לשפתיה. משבוששו התקרבתי עוד, עד שחשתי את נשימותיה על שפתי ונעצרתי. היא הצמידה אותן אל שפתי, ואני, בידי שליטפה את שערה הידקתי אותה אליי והתמזגתי עם הטוב האלוהי.



את כל הדרך לביתה עשינו לסירוגין, כל כמה מטרים שלחתי את רגלי הארוכה קדימה לעברה והיא הייתה כמעט נופלת אך נאחזת בי, ואז הייתי אוספה אל חיקי דואג שלכל פיסה ממנה יהיה מקום בגופי, רוכן ומנשק. ואני רציתי כל כך שהדרך לא תסתיים לעולם אך היא הסתיימה אל מול דלת העץ של ביתה. נכנסנו. היא הקפידה לנעול את הדלת ואני פרשתי את ידי וחיבקתי אותה חזק וצעדתי לחדר השינה שם התענגתי לראותה מסתערת על מיטתה כשהיא על גבה ומרימה את ידיה גבוה מעל לראשה כאומרת 'אני שלך'.



אז משכתי את חולצתה מעל ראשה והנחתי לה לקלף בעצמה את מכנסיה. כששנינו שכבנו עירומים הרגשתי מן דחייה כזו ובכל זאת ליטפתי את צווארה בדרך את החזה את רגלה ליטפתי בעונג שלא ידעתי כמוהו והטיתי הצידה ושוב הרגשתי דחייה. ובכל זאת רכנתי ונישקתי אותה. ואז היא עצרה ושאלה "זהו סתם סטוץ?" ועם שאלתה הרגשתי את אברי הקשה קמל באחת.



וכשעניתי "לא! אנחנו הרי עוברים לגור יחד" היא תפסה את הפיקוד ועוררה בי יצרים שכלל לא ידעתי על קיומם.



לראשונה שכבתי עם בחורה לא מוכרת מבלי להשתמש בקונדום.



היא הניחה את ראשה על כתפי, אני ליטפתי את שערה בדרכי אל החלק האחורי של גופה, ונרדמתי כתינוק.



היה כיף.


כך הכרנו אני ואישתי ענת.



היום אני בן חמישים ושמונה, מתאר לעצמי שגם בני, עומר, עובר חוויות דומות, ורק שהוא לא נוהג לספר לי עליהן.



 


                                       סוף!




נכתב על ידי , 30/11/2003 14:24  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



52,072
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשבתאי קור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שבתאי קור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)